|
20:00
הוא בא אליי קרוב קרוב קרוב קרוב לאוזן ואמר:
"טלי, יש לי סוד..."
אני כולי עם חיוך מאוזן לאוזן, הוא אף פעם לא גילה לי סודות,
אולי זה הסוד שאני רוצה לשמוע?? אולי הוא אוהב אותי??
|
חזרתי הביתה.
כולם ראו שיש לי צלקות על הרגליים, נו מזה שאני חותכת.
רגע, בעצם... הם לא ראו... אבל ניסיתי.
|
אני יושבת, מול החלון,
בוהה
|
מנסה לחייך כל הזמן, להיות נחמדה כל הזמן.
זה קשה.
כולם חושבים שאני בן אדם מאושר,
אף אחד לא מכיר אותי באמת.
זה בסדר, לזה כבר התרגלתי.
|
כמה הוא כבר שתה? מה יש חודשים שאנחנו רעים במיוחד?!
הוא צריך להשתין עלינו?! טוב, כמובן שהוא לפחות לא מחרבן
הרבה.
אבל באמת, אני פשוט לא מבינה את זה. למה להתלהב מהחרמון?! זה
סה"כ ערימה של קקי ופיפי בצבע לבן. בסדר, אז זה אלוהים ויש לו
קקי שונה, לבן.
|
|
|
חריצים שקטים
נחדרים עמוק
-החריץ המזמר |
|
