|
סיפורים קצרים
ללא צבעי מאכל מלאכותיים
ללא חומר משמר
לנער היטב ולהגיש צונן
יש לשמור קרוב אל הלב לאחר הפתיחה
למירב הנאה, מומלץ לשוב ולקרוא פעמים נוספות
טל
באוטו הוא משחרר את היד מתוך החולצה, מנופף אתה באוויר ובודק
את האצבעות מקרוב. יש לו חמש, כמו שצריך להיות
|
בחוץ ירד עכשיו ברד שכיסה את האדמה בשכבה דקה של קרח. אסור
להתעכב, חשבתי, אסור לאבד זמן יקר. יצאתי החוצה והתנעתי את
הגנרטור שהבאתי איתי, ואור בהיר פרץ מהזרקורים
|
עיניהן מלאות הספק הספיקו לו כדי שיבין, ומיד פתח בשרשרת
הסברים מגומגמים. נדחק ונבוך ממה שאמר, החל מתנצל, מגמגם שהוא
לא מבין את זה. מתקן ומסביר שזה אף-פעם לא קרה לו, שהוא מופתע,
ושבעצם אין לו משהו חכם להגיד עכשיו, אז עדיף שישתוק. אז הוא
שותק.
|
בלילות הייתי שומע את אלימלך צועק: "אלוהים, אלוהים, תקח אותי
מפה." אבל כל צהרים למחרת ראיתי אותו יוצא לאותו טיול, שדחף
אותי אל מאחורי בלוני הגז
|
בשעה עשר בערב, שעתיים אחרי שחיסלה את החבר שלה עם ירייה אחת
בראש, התיישבה רונית לעשן סיגריה של אחרי. גם שמה מים לקפה.
כבר הרבה זמן שהיא מחכה לעשן איזה משהו, לא משנה מה או איזה
סוג. עכשיו זה בטח לא הזמן המתאים להתייסר.
|
היא חיבקה אותי מאחור. עיניה עקבו אחרי המילים שהופיעו על
המסך. נכתבות אחת אחרי השניה, אות אחרי אות. משענת הכסא חצצה
בינינו, ידיות המתכת לחצו לה על החזה.
|
אני בטח משתגע. עומד עם תחתוני בוקסר וגופיה של בעלה בתוך ארון
הבגדים שלהם, מטר ממנו, כל פעם מחדש, במקום לאכול עכשיו איזה
סטייק, כמו בנאדם נורמלי.
|
החלטתי לא לקחת סיכונים מיותרים ומיד עטפתי את המתכון הסודי
בניילון אוטם, ושמתי בתוך נרתיק עור. זה המינימום שיכולתי
לעשות עם הלחות הנוראית של תל אביב. בסוף גם עברתי דירה,
התרחקתי מהים, לקחתי את הדברים שלי ועליתי להרים. גם ככה
ירושלמיות תמיד עשו לי את זה.
|
בשניה בה נח איבד את המצפון, נפלה עלטה בכל חלקי העיר. 'תקלה
נדירה', הגדירו את זה בחברת החשמל. אבל לרבים לא היה ספק שזה
משהו אחר, משהו שאי-אפשר להסביר במילים
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
וואו!!!
איזה כייף לחזור
לכתוב סלוגנים!
חזי מ-144,
בקאמבק מטורף
חוזר ובגדול! |
|
