|
כן, אני יודע. אני מתלבט כמו ילד בן 21 שלא יודע מה הוא רוצה
לעשות עם עצמו. לפעמים אני מרגיש שאני גם תקוע בגיל הזה. חייב
לזיין כל מה שזז, לחקור כל בר חדש שנפתח, להתלהב ממועדונים
ומסיבות, ולרבוץ מול הכורסה בסלון בימי שישי בצהריים. אבל זהו,
מסתבר שבגיל 26...
|
הסיפור מתחיל בשלושה חברים צעירים ויפים שקמים ממש מוקדם
בבוקר, ב-11 וחצי על השעון. בכלל, המושג מוקדם במהלך השירות
הצבאי הוא מאוד יחסי ומוזר. חייל במהלך השבוע קם כל יום לפחות
ב6 בבוקר, ומתפקד מעולה למשך כל היום. ברגע שהוא מגיע הביתה,
אם הוא קם לפני 12 בצהרי
|
לפעמים אתה עוצר. ככה פתאום, בלי סיבה. האנשים שהיו מאחוריך
נתקלים בך, מבקשים `סליחה`, על אף שברור שאתה זה שעצר פתאום,
האנשים ממולך, שראו אותך עוצר, הסתכלו עליך לרגע, והמשיכו
ללכת, והאנשים שמגיעים אחר כך פשוט ממשיכים ללכת.
|
לדעתי ביום של ההלוויה ירד גשם. אני לא בדיוק בטוח כי מפה הכול
נראה אותו דבר. תמיד אומרים שבימים של לוויות יורד גשם, כי
השמים בוכים, אז תרשו לספר לכם, שהשמים לא בוכים, להפך, הם
נראו דווקא מאוד שמחים לקבל אותי.
|
זהו סיפורם הקשה שלקוח מחיינו
של אדון וגברת הגרים בארצנו
האדון עלה לארץ מארץ מושלגת וקרה
והגברת נולדה כאן וחיה לא רע
|
נסעתי פעם באוטובוס החלומות
וראיתי דברים לא רעים בכלל
אנשים מגשימים ואנשים שחולמים
זה חייב להיות הכלל
|
יום אחד קם לו פלוני אלמוני
והחליט שנמאס לו להיות המוני
|
כולם מבינים שזו לא העת למשא ומתן, וכדי להשיג את מבוקשנו
עלינו להשתמש בשיטה אחרת. אין ספק שהמתכונת הנוכחית תובעת
מאיתנו עוגמת נפש ותסכול לא לנו.
|
ואולי יבוא יום, שבו אני ארצה לקחת חופש.
מכל האנשים שאני מכיר.
|
|
|
