|
זה זמן רב שהג'ונגל מת. אין לשמוע בו ציפור, אין לראות בו
פרח.
המולת הקולות אותה אתה שומע, אינה, כפי שנדמה לך בתחילה,
כמצופה, אוושת עלים צומחים, פכפוך נחלים רוויי שמחה או שירת
הלל של ציפורים לבוקר חדש. אף אין זה קול מלחמת- החיים - הד
פקיעתם של החיים
|
היא הביטה בדמותו. "האם הוא יודע שיש לו מלאך?" חשבה, "האם הוא
רואה את המלאך שעומד מאחוריו ומסוכך עליו בכנפיו?"
|
בתוך בתי-שקרים לבנים גרות משפחות, כל אחת בדירת-השקר-הלבן
שלה, בחדרי-שקרים-לבנים.
|
כן אוהב אותי - לא אוהב אותי
|
אותה היצירה המקודשת
שכל-כך מתלכלכת מעצמה
|
מאחר שכל הדברים נאמרו
ודבר לא נשאר להגיד -
אני תופסת לי פוזה של סתיו -
עצוב בלב.
|
הכושים שם מדברים
מתלחשים
מתלחשים
בארצם הכחולה.
|
לא יעיב ברק או רעם בזכר
רעיון גבוה או צדק נוקב וקר.
אנחנו ישנים בהקיץ
חולמים את עצמנו אוהבים
|
אני לוגמת מהגבר שלי
טיפין טיפין בהחבא
הוא לא רוצה - אני יודעת
|
ריח של אדמה
רוח חמה
חושך.
רוצה להתאחד
|
לילות אהבה כל כך רחוקים
נדמה לי שהיו לי
|
כשכל האנשים עם העוצמה הולכים
אני נשארת לי מלכה
מלכת הארנבים.
|
לא יהיה זה נכון
להבדיל את אהבת האלוהים
מאהבת גבר לאישה.
הן ברא אלוהים את העולם בצלמו
ואמר לו "תמשול",
משול את העולם לאישה
באהבתך אותה ירבו היופי והטוב.
|
זאת אמנם טעות
להסתפק בסנדלים קורצים
שמנסים לסנוור אותי
באמירה
שהיא טעות
|
החיים נמצאים על סף ביתי
מדוע איני יוצאת?
|
כן, כי המפלצות קראו לי
כל-כך הייתי בודדה בפני עצמי
וסחררוני איתן בצחוק וברוע
עד שראשי התערפל עלי,
ונשמתי הוקאה לה החוצה
|
|
|
בואי מותק, בואי
אני אעבר אותך. |
|
