[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מפחד לגלות מי הוא באמת, אז גיבשו לו זהות חדשה,
עושה את התפקיד על הצד הטוב ביותר, נמצא תמיד בחיפוש
אחר שלומות אישית.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חלום
"ועוד אחד". תמיד יש "ועוד אחד". קשה כשכבר הגענו למצב שבו
אומרים "ועוד" על כל "אחד", ושהציבור של היום כבר רגיל ל"ועוד
מתאבד התפוצץ היום בפיגוע בשוק הכרמל, מספר הרוגים ועשרות
פצועים" הודיעו בטלויזיה והמשיכו ברצועת השידורים הרגילה.

זוגיות
ישבנו על הצוק רק שנינו, היא ליטפה את שיער ראשי בעודה שוכבת
על הגב עירומה, וראשי מכסה את איבר מינה. זו היתה שתיקה ארוכה,
רעשי ההתנשפות שלה דמו לרעשיו כלב מעולף.
הרמתי ראשי, הישרתי מבטי אליה, ראיתי איך עיניי נוצצות בעיניה,
פתחתי את פי וציטטתי לה קטע אסור


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים
הלב קורא אליך אהובתי
ובתוחי אני מרגיש את עוצמתי
אני נשבר רק בשבילך
ואת ברכי אקרע רק מולך

גן עדן
להיות חלל איתך
תקוע במצב מבוטל
רודף את הבלתי מקיים
ומקיים את הבלתי נרדף

ייסורים
אל תשכחי אותי, לא עכשיו!
לא כשהם חולפים על ידי,
אני סובל - אל תתאכזרי,

בדידות
נינגות שחורות מול הכותל את ראשן מנידות
הלוך ושוב
וזה כואב ומגעיל ומבחיל ואמיתי ומתוק וצחוק
של תינוק מת

ארספואטיקה
אני---> כותב מהראש ולא תמיד יודע על מה
אני---> פשוט נותן למילים לזרום בלי שום הכוונה
אני---> אינני מתכנן מראש זאת האמת לאמיתה
אני---> לא כותב מהראש אני כותב מהנשמה

אכזבה
אני אוהב מילים כתובות
שם אינני צריך לנמק תשובות
כילד גיבור בסרט
כילד שנאלץ להימלט

יחסים
אתמול את התקשרת אלי
ניתקת לי כשעניתי
ידעתי שזו את

אכזבה
שקט שלווה
אני לא מאמין בשקט
גם זהוא רעש
כמו תפוח שנופל ביער שאפחד לא שומע

ביקורת
אורות מעוממים
ואנוכי יושב בפנים
שקט סודות מצחיקים
דברים יפים לקטנים

בלדה
בטירה השרויה בערפל לא נודע
נכנס אביר שמשם לא יצא

אוי ואבוי! מה קרה לאבירי?
שנכנס לטירה שממנה לא יצא...

שואה
רוב האנשים שואלים איך ולמה זה קרה
רוב האנשים מחפשים ולא מוצאים תשובה

יש כאלה שבכלל לא מאמינים
ומעדיפים להתחבא ולקרוא לנו שקרנים

ייסורים
אמרת שאת רוצחת לבבות שבורים,
אך מכאן אני רואה, הכל מסכת שקרים,
פרצופים לבנים, מתים חיוורים

ביקורת
דבורה, מפרח לפרח את עוברת
ולכולם תמיד מוצצת
אני לא מצטער, לא התכוונתי לצעוק
אבל האופציה השנייה שלי זה עליך לצחוק

בדידות
די לשקר
די לחיים
כל העולם שקר
ועד אז אין חיים

כמיהה
אם כבר נתכנסנו כאן
בואו נפתח את זה
אחת ולתמיד
האם החיים שלי מדרדרים?

שיר ילדים
לפני יום או יומיים באה הדודה מגבעתיים
היא דודה מעצבנת כל הזמן צובטת
מרוב צביתות לחיי כבר אדומות
היא גבוה היא עגולה והיא נראת כמו מכשפה

בדידות
היום יהיה יום מצויין
אני קם עם חיוך רחב

בדידות
בשעה שהוא נוצח כבר מזמן
וקרב חדש בפתח מוכן
תלוי בין ארץ לשמיים
נגמרה כבר מזמן עונת המים

יחסים
נרות דולקים
אנשים בוכים
זיכרונות עולים
זו דרכם של האבלים

בלדה
זה סיפור על ילד מכוער וילדה מקסימה
בפגישתם הראשונה

הילד שהיה מכוער עד מאוד
החליט שאת הכיעור יסתיר בעזרת מסכה
הרעיון עבד והילדה לא נגעלה

אמונה
זהו
השבוע האחרון
בתוך תקופה
קשה

יחסים
הסכמנו לקשר פוליגמי
אז למה את בוכה בטלפון שלי
את הסכמת, וגם אני
למרות שזה בכלל לא היה רצוני

ייסורים
אפילו בשיר הנוכחי
יש צופן אכזרי
שאותו רק מעטים כמותי
דומים בנשמתי
יוכלו לפענח

גיהנום
עוד קרב עם ההורים
הפעם זה לא נגמר עם הרבה פצועים
כשאהיה גדול אני מבטיח
שלא אדחוף את רגשות ילדי אל מול הטיח

בדידות
אני יושב פה לבדי
וצופה לי בדמותי
לא מבפנים
היכן שהפחדים

אני, שחייתי ימים שלמים בלי שינה בלילות
אני, שדאגתי לך גם בחלומות
אני, שהייתי שלא באמת הייתי שם כשהכל התחיל וקרה בגללך
אני, שהייתי מוכן לאשר רצח של ילד תמים עוד לפני שנולד והתחיל
את החיים, ובשביל מה?! רק בשבילך!.

ייסורים
השארת אותי לבד - גם כשהיית איתי
השארת אותי להשתגע - אך כבר אבדה שפיותי
השארת אותי בחושך - כשבכל מקרה לא ידעתי מה קורה
השארת אותי עם ילד מת - אף שאני לא הורה

ייסורים
מספריים גוזרות דפים,
סכין חוטחת אנשים,
עטים חורצות גורלות,
והשפתיים שלך שובות ללבות,

הרהור
אולי זה מי שאני
ושקרן זו דמותי
שקרן זה האני האמיתי
ואולי זה בכלל לא אני

יחסים
ליבו קפא
אבל לא לפני שאליך בא
רצה אותך ואת ברחת
נפגע בשקט שלא תדעי כשעל ליבו צרחת

יחסים
ולפעמים
אני מרגיש מנותק
ולבד

ואין אף אחד
מצידו משני של הקו

הרהור
שמחה מהולה בבלבול ועצב,
אך אני איתך זורם לפי הקצב,
כאילו שיש לי ברירה,
מה!? באמת ציפית שאבלע את הגלולה המרה,

ייסורים
ביקום של עולמות כחולים
יושבים שנים מדברים
שרב עולה זה לא חדש
אתמול היה פה מדוכדך
אבל עכשיו

הרהור
לרוב לכל אחד יש אחד
וגם עם יש יותר הוא עדיין מיוחד
הוא מגיע גם למחר וגם לאתמול
אם הוא קליט קשה ממנו לגמול

בדידות
זה לא בשביל הסקס זה בשביל האהבה
תכל'ס מי בכלל צריך אותך, מתוקה
זה נכון שיש משהו דפוק בך, שעברת את גיל ה40
ואין לך עדיין אף אחת בחיים

וידוי
בואי ותרדי לי
אל תוך החיים
מה האנשים קשורים
מה מאהבה את רוצה
למה לא תעזבי אותי
למה לא אותו בבקשה

יחסים
חושב על הזמן
שלושים דברים שלא
קרו את מעצבנת
יודעת לחרמן מחשופים
שלא צריך להסתקל מלמלע כדי

ג'ננה
הוא יוצא בהתפרצות גדולה
לפעמים אפילו על אדם חף מכל פשיעה
מההתפרצות הגדולה
קשה מאוד לחזור בחזרה

אהבה
כשדלת אחת נטרקה לי בפרצוף
פגשתי בה
לגמרי במקרה
בזמן שאנוכי עוד מנסה

אכזבה
אין כסף, אין עבודה
מחפש כל היממה
לא צפונבון מסביונים
גם לא עני מהדרכים

בדידות
מי אני?
מי יודע?
מי ידע?
האם בכלל מישהו אי פעם ידע?
זה קשה לחיות בחוסר הידיעה...

הרהור
מילים
באות והולכות

גן עדן
אם, ואולי גם לפני זה
חיזיון נגלה אלי, על העולם הזה
ראו עיניי איך הכל יגמר
יעלמו בלי אף זכר

בדידות
העולם הזה קודר
ואין מפלט
עלי הוא סוגר
ואני לא מוצא מקלט

אכזבה
על הנשמה שרובצת
איש לא ישקוט בלבבם
ואדם לאדם איש זאב
זה כואב ונשבר ומזמן

שואה
דור אפור
דור שנשכח ונשאר מאחור

הם פה כדי למות
פה הם חופשיים אבל אין להם חרות

מצב
אמרו לי להתבגר
לא רוצה,
לא עכשיו,
יש עוד זמן...

וידוי
רגע של וידוי אישי,
לא באמת יצאתי,
סליחה ששיקרתי,
אבל אני לא מצטער שאותך רצחתי.

וידוי
מהמרחק העצום הפעור בנינו, שמח לו יכולתי
אבל ההבדל בין ההמון אליך - את רובן אינני מחשיב ובהחלט אינני
אוהב, גם אם הייתה האפשרות בזמן זה או אחר שקיוויתי
שלם אנוכי אם מה שעשיתי או לא עשיתי
זה אינו תלוי אינו מותנה ואינו קשור אליך, אלא בלבד בי-ולי.

ייסורים
אני זוכר איך נהנת,
אני זוכר שלחשת באוזני עד כמה שאני מהפנט
אני זוכר איך גחנת מעלי
עד, עד ש...די!

יחסים
שום דבר
שזה נגמר
אפס מאופס
שליבי הומס

אכזבה
שלשום או אתמול
ואפילו מחר
למרות שזה הכל
הפסדתי זה נגמר

כמיהה
שקט
לא מדבר
כי אצלי בראש כבר מזמן אין סדר
חושב על זה
כי זהו זה
עד הסוף
מחכה כבר לנוף
והוא כבר כל כך קרוב

זכרונות שנהננו לזכור
מילים שאהבת למלמל
שתיקה שאהבתי לשמור

וידוי
במחשבה נוספת בסוף
אני רוצה לחיות
במעגל של ווידואים ממוסטלים
אולי אני אוהב גם בנים
אבל למה אני יכול את עצמי להשוות
היה לי חלום אתמול בלילה
את היית שם
החזקת לי את ידי

אמונה
מזיל דמעה מאולצת בסרט של בחורות
רק כדאי של ידעו שכבר אין לי עוד דמעות לבכות
אין לי עוד לאן לברוח - הכלל, למי? אנלא רוצה בכלל
אני כבר לא חיי - רק מתקיים, נדחף ללא רצון


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
עכשיו אני סתם פארנויאד...
אני לא מסוגל להביט בך יותר
להרוס את ההגשה?

הרהור
ובסופו של דבר
השתכנעו רוב הבריות
כי אני שבוי בידי האינסטינקטים שלי
אני מסוגל להביע רגשות וכוונות בצורה לא מילולית
אך לא הרבה יותר מזה

איך נתתי לזה לקרות
את זונה בת זונה!
ילד זה לא מוצר בחנות שאפשר להחזיר,
לכל פעולה יש תוצאה
על קארמה שמעת פעם?!

זוגיות
רומן אסור, שלא היה שווה את זה, את אחת יותר מדי.
אנשים שהיו שם, כבר עזבו, ומה איתנו, נשארנו לבד, כמו תמיד. גם
כשהיינו ביחד זה לא ממש היה מיוחד. השאלה לאן מכאן, מהדהדת לי
בראש כל הזמן, ואת ממשיכה להטיח האשמות כאילו שזה משנה מה עוד
הולך לקרות.

פניה
אני חי בשני עולמות עם נטיה להתקרב ולהיות שונים
עולם עמוק של הזיות ועולם רדוד המבוסס על שקרים
במשך היום הם מופרדים
אחד כאן והשני כשאני בחיים

התבגרות
אין, אני מוציא את ידי מהחלון ואין גשם.
אני רוצה לברוח אבל הרגל ממוסמרת לריצפה.
יש פה איש עם חליפה צבעונית מבוזבזת על מסך שחור-לבן.
הילדה עם הפטיש על הראש לא מצליחה לפתוח את הדלת.

אהבה נכזבת
מוות היצירה
האם זו בקשה כה גדולה?!
תמיד אזכור באופן כל כך ברור ומטפורי את מה שעבר עלי עליך
ועליה, במונר, אך תמיד יש לדעת, שהאמת כמו היופי היא בעניי
המתבונן.

חוסר אונים
אני רק רוצה ילדות אין סופית, צבעונית. מעט קודר. לשם
הצבעוניות צריך ניגודיות.
אך אם תכניתי הגאונית, השמדה כללית של כל מי שמעל גיל התמימות
(כן, כן, קצת מושפע...) לא תצא אל הפועל, אני רוצה שגופתי
תישרף או תיאכל על ידי אדם.

כמיהה
אם כבר נתכנסנו כאן
בואו נפתח את זה
אחת ולתמיד
האם החיים שלי מתדרדרים?

יסורים
היה לך אותי, והפסדת במשחק,
אך אני זה סבלתי אבדות,
ואת בשלך, לא מפסיקה לרגע,
חוזרת למשחק עם נשמות אחרות,

זוגיות
המישור האלקלי בין הלב שלי אליך לא, איך לומר, את יודעת
אבל מי שרגיל לאמות מידה קונבנציונליות יתקשה במעט
קודם שהתוודעתי ביסודיות לרגשות לבי
את סתם ירקת לי בבוז וחיבקתני במעין איזון שכזה

הנה משהו שבטח עוד לא ניסיתם:
טיול מאורגן שמתרחש כולו בתוך המחשבות שלי
זהו אתגר שכמותו לא נראה
לא כמו קפיצת בנג'י
או שחייה עם כרישים

יסורים
תשאירי אותי בחיים, תשאירי אותי מדמם,
תפני מקום, תני לי להישאר לבד בדמי,
ראשי שקוע עמוק בשלולית של דם ורוק,
שברי לבי בכל מקום, השלת אותי, לצרכיי האישים,

חלום
מסר לאחור, מין המוות, מהאחרי,
חלמתי על פיגוע, הרבה פיצוצים, היד שלו נפצעה
הבוקר בדרך, באוטו, דיברו וקישקשו פוליטיקה ורק מילה אחת חזרה
על עצמה יותר מהרגיל, יד... "יד קשה", "יד ימין לא יודעת מה יד
שמואל עושה", "יד רכה", "יד לתת"

התבגרות
לפעמים, כשכבר כולם הולכים,
אני לבד, כשהאורות כבים.
היתה אחת... מיוחדת במינה,
גנבת - את ליבי שבתה.

זכרונות
דם אהבה נקמה נשיקה, בשבילך אילו מילים בלי הבדלה.
השעון מתקתק אין עוד זמן, אבל בואי לרגע נעצור ונזכור
מה בדיוק קרה בלילה האחרון כשירד גשם, ואת ברחת והשארת אותי
נוטף שם, השארת אותי במולר, שטח הפקר נטוש משכבר

יסורים
חנוק, הרוס בתוך עצמי,
מי את?! מי אני!?
שקט, לא עוד,
יום אחד, דקה אחת, שנייה, וכבר לא סוד,
געגועים, לימים רועשים, למראות, לצבעים, לאנשים,
כלוא, במרחב של אני על עצמי, חיי כבר לא קשים...


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כואב לי פעמים, פעם אחת על המצב פעם שניה שאני חיי באשליה

מרוב בדידות אני חי באשליות

"ילד מפגר!!!" - הוא צעק לי אל מאחורי מסך עשן מופץ, נכנס
לפגישה עם הג'ורג' בוש של הפירמה.
הקראת הסעיפים על ביצוע פעולה עם דעה חופשית ללא האישורים
הנחוצים עלולה להסתיים בעונש לבן עם פסים שחורים.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
סידרה
אל היצירה
סיפורו הקורע לב של הדוגמן אריק - בן הכלבה,
מפיו של טלאורי אני...,

חוף ים
אל היצירה
תמונות נוף בים ללא שמש בחוף

דיגיטלי
אל היצירה
כוס אלכוהול - חצי מלאה או חצי ריקה?

דיגיטלי
אל היצירה
עמוד חשמל בנוף הדרך


לרשימת יצירות הציור החדשות
צמד ציורים
אל היצירה




היי, את נראית
לי פרגייה צעירה
ושובבה, שתעשה
הכל אם רק
יזמינו אותה
לכוס דוחן.

אז מה את אומרת,
בובה?


אפרוח ורוד
מפעיל את קסמיו.


תרומה לבמה





יוצר מס' 35795. בבמה מאז 23/5/04 18:57

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטל אורי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה