|
הגעתם לעולם הקטן שלי
הגעתם לבועה הקטנה שלי
הגעתם לארץ "לעולם לא"
למרות שהכל בה כן.
אם הגעתם לכאן ז"א שאתם הולכים לראות אולי משהו ממה
שאני רואה או פשוט את הדרך שבה אני הולך.
סיור מהנה...
אני לא בטוח אם זאת שירה או סיפור קצת קצר....
|
בדיוק חזרתי מהחדר כושר, בואנה יש שם באמת אנשים מפותחים. אני
כמו רוב הישראלים נרשמים, הולכים פעם או פעמיים, מרגישים טוב
עם זה ומפסיקים ללכת כי.. טוב יש המון תירוצים! אין זמן, צריך
לעבוד, ללמוד, לישון, לעשן, לחגוג המון תירוצים.
|
לילה אחד התעוררתי ב- 3 לפנות בוקר כולי שטוף בזיעה מבוהל,
מפוחד.
הרגשה מוזרה כזאת אך מסריחה בו זמנית, הרגשה של לחץ אדיר על
הבטן כאילו שלוחם סומו יושב לך על הבטן.
|
תקופות עוברות במהרה
בספינה ששטה הרחק משירה
הים גועש תחת לבי
וגלים מתנפצים קצוות נשמתי
|
תזכור אל תשכח
תבין אל תברח
תהיה מציאותי
אבל בכל זאת אנושי
|
חיוך מלבב עטף את גופי
הליטוף שלה עצר את לבי
|
עבר רגע
ועברו אפילו שניים
תמו עשר דקות
ונשארו רק דמעות בעיניים
|
הכל מתערבב לו בשווקים הרחוקים והמוזרים
ופתאום מגיעים לנקודה
שצריך להחליט מה הוא הטעם לחיים
|
וכעת זמנים חלפו
מבטינו התחלפו
מקטנים הפכו גדולים
מעוורים הפכו רואים
|
רעש מציק כמו זמזום של פילים
פגע בחושי ובעור התופים
נשימה כבדה נלקחה לריאות
השקמה שכזאת צריך לכבות.
|
מי אתה ומה אנחנו
אם אף פעם לא הגחנו
|
מתבונן במראה ורואה את הכל
רואה את השמיים
עם טיפות אלכוהול
|
בידיעה על טעות
במחשבה על שטות
בדמעה משמחה
בחיוך בנשמה
|
היום זלגה לי דמעה עצומה
דמעה של כאב וריגוש
היום הבנתי שזאת מדינה
שבשילה הילד יקום וימות
|
רכבת החיים
אל מול רכבת המתים
בין הקצוות השונים
של ענני האלוהים
|
רכבת החיים
אל מול רכבת המתים
בין הקצוות השונים
של ענני האלוהים
|
כמו דמעה חמה
טיפה טיפטפה מעיניי
|
בין קורות הדממה
וחומות הייאוש
שותק אני עכשיו
כי לא יודע לאן אשוב
|
שוכב על הדשא שמתחת לבית
מתחת לשמש והציפורים
בוהה בשמים
בעננים ובכל הכוכבים
|
במקומות אשר תצטרכי להיות לבד
אשחרר אותך לעד
במקומם שאותי את תצטרכי
אחכה כדי שתהיה איתי
|
טיפטף הגשם מול עיני
טיפה פגעה בריגשותי
|
מילות סיכום מילות דממה
מילות כאב ואי שלווה
מילות של שיר או של מכתב
מילות של עצב שנצרב
|
נוסע מהר
עף לי ברוח
טס לי בין כל מה שאולי
ידוע או לא ידוע
|
מביט בעיניה ונרדם בזרועותיה
מביטה בעיניי ונרדמת בזרועותיי
מתבוננים אחד בשני ומתקשים להבין
כיצד זה קרה שנפגשנו בחיים
|
בוקע מהחומה שבניתי לעצמי
ומתבונן מסביב
רואה ירוק רואה שלווה
רואה מים ועננים
|
ילד בסך הכל ילד
וכבר לוחם.
|
פתאום הכל נהפך לשחור
נסחף האדם בעולם הגדול
השתלט לו על עיר
והקים ממלכה
בנה לו ארמון
ומצא לו אישה.
|
נוהג לחשוב על העתיד
נוהג לחשוב על העבר
אוהב ללכת מסביב
ולא בקו אחד ישר
|
מוציא את ראשי מהחלון
פותח את הדלת לעולם הדמיון
מביט למעלה לחלל החיצון
ועף אי שם בין המציאות לחיזיון
|
צדיק ומרום
שוכב בדמיון
ישן כמו ילדון
ומתפלא מהרעיון
|
טובע בתוך זרם של עוד
נחנק בצרורות פחד ירויות
|
מלאך בחיים
ומלאך גם במוות
הלך לכיוון
לא הגיע לבית
|
מיליוני דברים עוברים בראשי
לנסות להבין את העולם האמיתי..
|
כנטע זר מביט מהצד
מסתכל, מתבונן
ובורח לבד
|
מצייר לי על הקיר
סימנים של היום שלתמיד אותם אשאיר
מחפש לי את השקט
ותוהה לאן עלי ללכת
|
מציץ מחלון ורואה ילדים
רגשות של קנאה חולפות לי בפנים
שמחה וגם עצב נראו אשליות
מחשבות תהיות לפעמים גם דמעות
|
שני ציפורים ישבו על העץ
ולא ידעו מי יהיה לוחץ
|
כל עוד לבי ממשיך לפעום
תהיה לי עוד תקווה
|
כגעגוע ישן
כריח הים
יושב שם בגשם
איש מסויים
|
קרן השמש פוגעת בקרקע
שורפת את העצים הנושמים
מחממת את פני כדור הארץ
ונותנת שמחה לחיים
|
כשהעיניים אדומות
והדמעות אינן זולגות
הכאב פתאום מופיע
ומבט כבר לא מרגיע
|
היו היה עולם קטן
עולם קטן אך מסוגנן
העולם היה רגיל כזה
והגיע למסכנה שכך לא יחיה
חיפש לו צרות
ומצא בעיות
|
מתקרב אל האש
מתחמם עד ברכי
נשרף בחלום
ופוקח עיניי
|
עוצם את העיניים
אני בחלום
פוגש באור לבן
במקום הדימיון
|
חתך במעמקי נשמתי
הדמעות שמתפתחות על הלחי
כמו הדם שזורם בתוכי
וההרגשה שפקדה את מוחי
|
זה סוף לתקופה
ותחילת ריגושים
הלכה נערה
אל חופים רחוקים
|
צרורות של בדידות
נורו בסביבה
צרורות של כאבים
שיתקו את הנשמה
|
הכל מתחבר
הכל מתפרק
הכל מתבונן
אל מקום האמת
|
אולי הגורל
אולי סתם טעות
בסופו של דבר
לא רציתי למות
|
יושב ושותק
השעון מתקתק
הציפור מצייצת
והתקווה לה נשרפת
|
מהו הזמן הזה שכולם מדברים עליו?
אני לא מבין, כולם מדברים על זה, כולם אומרים את המשפט המזעזע
הזה - "אין לי זמן"...
|
מיקום - צוק בתניה שיש בו מדי סופ"ש אנשים שמנסים להמריא וחלק
מהם אפילו מצליחים מדי פעם.
צילום סטילס
מצלמת ריפלקס minolta dynex5
|
בבוקר מלא בארפל הצצתי מהחלון וראיתי את הפרח הבודד שנראה ממש
טוב.
|
הרבה פעמים שואלים אותי מה הסיפור מאחורי התמונה אבל לפעמים
אין סיפור לפעמים פשוט יש תמונה בשחור ...
|
|
|
אמא שלי משכה לי
בצד אחד של
השיער, ואבא שלי
בצד השני.
(נוי-נוי מסבירה
כיצד הפכה קירחת
מכאן ומכאן) |
|
