|
"Empty spaces - what are we waiting for
Abandoned places - i guess we know the score
On and on
Does anybody know what we are looking for
Another hero another mindless crime
Behind the curtain in the pantomime
Hold the line
?Does anybody want to take it anymore
The show must go on
Inside my heart is breaking
My make-up may be flaking
But my smile still stays on"
Freddie Mercury
(September 5, 1946 - November 24, 1991)
משלום עד הלום,
ורקוויאם לחלום,
ומשאלה מטומטמת... להמשיך ולנשום...
|
the feeling
emotion
that driven me on
the love that you promised
|
במדינה שהפצצה כבר לא פותחת מלחמה,
כשכלי הנשק המסוכן פה בעולם הוא אהבה,
השנאה היא השמחה, המלנכוליה מתוקה,
ואי-אפשר מפה להתנתק ,מכל המהומה.
|
יש לה שם
אדמה מגואלת בבכי
שיודעת לקחת אך לא גם לתת
שיודעת עפר אך לא אפר
ואי שם לה קבורה לה
מושא חלומותיי...
|
כי בדרכו הלך הוא
לעיתים כעשב שוטה בין רבים
ולעיתים כמוביל העדר
|
תעמוד עד שפת הים,
תתמלא עד סופך בדם הקדוש,
ותצלול
בתוך הים הגדול הכחול,
עד האופק,
עד השקיעה
|
היא חזרה לשלוט בחיי, היא חזרה שוב-השממה
וכבר אין סימן באופק לאותה האדמה
אם את רואה זאת,תדעי שאני מתגעגע
שבלעדייך לדיכאון אני שוקע
שבלעדייך לאבדון אני צולל
שאחרי שהבאת לי אור,הלכת השארת רק צל
|
הוא הרוס
הוא שבור
מתפורר
הוא גמור
לתקן אי אפשר
ולבכות מיותר
הלב....שפעם אהב
|
עוד כמה חודשים ייפגע העולם
פגיעה שכמוה לא נראתה מעולם
נוגע בפניי, הגוף שלי חם.
יודע שלמרות הכל לבי מיותם.
|
גנרל חורף שלי ניצב למלחמה
גם נפוליאון העצום התמוגג לרגליו
וגם היטלר הפסיד בו את כל כוחותיו
ונפשי בו נאבקת כבר שנים על ימים
מצולקת מקור ופגועה מפחדים
|
נולדתי באסיה
מזרח תיכון ישן
פיצוץ,
חלום,
פיצוץ, חלום
פיצוץ חלום.
מטען.
|
אדם מטורף
פסיכופט מטונף
משוגע ללא תקנה
לא מוצא מעצור באף תחנה
|
ואם יש רגעים שחטאתי
אשא באשמה ואודה
ורגעים בהם נפלתי
וקמתי, עם העט על הדף שוב כותב.
|
פעם אחת שמעתי, בשיר שכ"כ אהבתי
משפט שצריך לקוד לו קידה
"הכל מתערבב לי בראש בצורה אחידה"
את אמרת שאני בתקופת נדידה..
את אמרת אז הלכת והשארת לי חידה.
|
והקור של הגשם
שלא הרגשתי ככאב
עוד נותר לי במוח
צועק וכותב
|
חיים על זמן שאול
מדקה לדקה
חיים על חבל דק
שקוראים לו שתיקה
|
יושב וחושב
יושב מהרהר
איך החומר הזה
הרס את הקשר
|
כשפותחים טלויזיה רואים סיפור עצוב
כשקוראים בעיתון קוראים שמות של ילדים בני 19 הרוגים
תקראו ותגיבו
|
מסתכל על אדם
מסתכל ונפעם
איך כולם מדהימים רק אני לא מושלם
אך מתחת לאגו של אותו האדם
זורמת לאט בתוך כלי הדם
נשמה אבודה של אדם מטומטם
|
יזכור העם היהודי,
את בניו ובנותיו,שומרי מצוות האל ומקיימי דרכו,
אשר חרפו נפשם במאבק למען השפיות כנגד האויב הנאצי השטני.
|
כשאשוב
אותך עוד אזכור..
איך אהבתי אותך.
איך עשית בלב חור
|
כתבתי במשרפת הענק מיידאנק
|
עכשיו אני בקבר
אלפי שנות אור ממך
העיקר שאת שמחה שוב
מתתי בשבילך
|
משהו שגורם לי להימשך
משהו שגורם לנשמה להסתבך
משהו שרוצה אותך לתמיד
משהו שרוצה איתך עתיד
|
בתוך חדר קטן
שאפוף בטיפשות
כשהקירות לוחצים
על מוחי האבוד
השיעמום שם שולט
והרגש כבר מת
החלום מתפוצץ
והמוח נובל
|
בין מחוגי הזמן
יושבים לנו ורואים עולם
בין תכנונים לפגישות
בין מבטים לגישות
|
רשימה כאורכה של שרשרת, ענק,
משמיעה נעימות לפי סדר מונמק
ובדרך בין הערב הנהדר
לחלום הכחול
|
עוד פיגוע,
עוד רצח,
אלימות בשיאה.
|
אז מתי הם יבינו שהם סתם מתעקשים,
על דברים שמראש בגורל הם קבועים,
מנסים למצוא את האור בעולם האפור,
כשבינתיים הורסים סתם אדם שיכור.
|
מה עבר בגשמך?
מה גרם לך לרדת אל העם? לדאות על פני הים? להתקיים?
מי גרם לך לגדול, מי התיך רגשותייך?
מי דרך על מחשבותייך ודרך אותם כנגדי?
ומי ידע אותך? כפי שרק העצב יודע.
ידע, גמר, פגע,
את תחינותייך לאל הכחיש לא שמע.
|
בחיים
בחיים
אי אפשר לצאת מהחיים בחיים.
|
הם צנחו בלילה
כשתותח האויב לו נדם
כחיילי המשמר שאספו זכרונות
במוחם הקדחתני והקר
|
היא שמעה אותו צורח
כל הגופות מוטלות מסביב
והוא התאבד
|
הכפייה הפכה טובה
נגמרה האהבה
הרחוב הפך שממה
כל אדם הוגן נבלע עמוק בתוך האדמה
|
בין יגון קודר ללב עצוב
בין פנטזיה מרה לחלום סדוק
אני חושב עלייך
בין עצבות לא מובנת לכאב מייסר
בין שתיקה מתסכלת למבט משקר
|
טיפה של תמימות
שמתנפצת אל תוך מפל אפל
שממשיך בדרכו לבריכה של שטניות אנושית
בועה של סימפטיה
שמתפרקת לאט לאט
בידי דפיקות הלב שהולכות ונחלשות
|
ויוצאים מהחוק
בין אם מאפיה מחתרת
עם כדור בראש שוכבים
ונפשם לאל נמסרת
הניצב אל מולם
כבורא העולם
כשליט
כבורר
כצורר האדם.
|
כך עוד דף מתמלא,
ושוב רגש עולה,
שוב שמחה,
געגוע,
|
מתחת שמיים בוערים
הולך ברחוב
רואה אנשים
מזריקים לעצמם
מתמלאים בסמים
מרגישים חלולים
מרגישים נשכחים
|
גאוניות שטנית, שהובילה לרשע מתועב,
פשע לאנושות, לאדם ולאל.
הומאניות אפסית ומדיניות רצחנית הובילה אותי לכאן.
|
יציב או נזיל הוא
גמיש או שבור
קשה הוא מנשוא,
מסובך, לא ברור
|
עיניים נוגות
שפתיים קרות
דפיקות של הלב שהולכות...נחלשות
חלום שנגוז
|
יושב מיואש
עם הנשק ביד
סורק את השטח
סורק ונבהל
|
ואשתו המלכה,
דוגמנית גן העדן
את מוחה מטרידה בהחלפת בגדים,
אם גוצ'י, ארמאני או שאר מעצבים,
עד ליושר מוחלט של שקרים.
|
טפ טפ,
קול הטיפות הפוגעות ברצפה,
ממוחה המדמם של פרוצה שניסתה,
לרמות סרסורה המרשע הנבזה,
וסיימה באמבטיה עם סכין בחזה.
|
ניצב בודד
במדבר של שממה
שנקרא נפש
נשמה
ניצב שם בודד
כמו אחד מול הרבה
ניצב מול חומה
חומות של שתיקה
|
מלא כוכבים הוא רקיע האדם
השתקפות של הארץ
של חברה
של חי או מת
וקיים.
|
היא מתחילה בעיניים, כך קבע ההוא שכבש אותה, העיניים של
המדינה.
|
בגבורה, היא ילדה את בנה ביודעה שזה יביא עליהם מוות.
בגבורה, הוא הבריח מזון למרות שכל חייו היו לפניו.
|
בקרבות הדימיון על המציאות האינסופית
בקרבות על שלטון שנגמרו רק בדמים
בקרבות אנושים של אנשים מיואשים
הכרות מעמיקה של שני ילדים
|
אם דמות פרטית הייתה משנה דעה של הרבה אנשים היו קוראים לזה
הסתה.
אם דמות ציבורית הייתה משנה דעה של הרבה אנשים היו קוראים לזה
חינוך.
עולם מוזר..
|
אם זה להצחיק או לצחוק
או העצב לבכי
העצבים להתמכרויות
או הכאב שבתוכי
|
זו קולה של הרוח הקוראת לי לצאת אל הדרך
אל הדרך בין טיפות האושר היוצאות ממזרק החיים
הדרך של ההפלגה על נהרות בתת מודע בתוך מוחי האנוש ספק אנוס.
|
השיברון,
השיגעון,
והטירוף.
|
מול עיניי העצומות אני רואה שדות של ורדים אדומים שמסמלים רגש
יחד עם שדות עצומים של פרחים בצבעים בהירים שמסמלים תמימות
|
מציאות- ספסל מתחלף, אנשים מוזרים,
ודעות אחרים מושפעות מזרים.
|
יש מקום חופשי
מעין עולם פרטי
ששוקעים בו כשהפנטזיות לא ממומשות
כנגנזים החלומות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
"גם לכתוב 'סוף'
בסוף זה מיותר"
מתוך הספר:
"מאה משפטים
במתיים ששינו את
פני ההיטוריה" |
|
