|
במחול התכלת, רקדו ללבנה,
הוא זרק לה איזה עצם, היא הגניבה נביחה,
פקאן כאסימון לאור זריחה.
|
ויש עושה צדק בין כל השוטים,
האיש עם הכתר, בלי הבגדים,
שלף את חרבו, ערף את ראשו,
עכשיו כבר כולם שקטים, מריעים.
|
מדברים ומספרים,
במסדרונות החשוכים,
שיש חושך בקצה המנהרה.
|
פמיניזם כושל, הילדים ברחובות
הברק בעינייך עוד מגשים מסעות
אם תרצי תרקדי גם בשתי חתונות
אהיה לך סמרטוט, תחלמי בלי גבולות
|
|
|
אני מושלם ללא
עוררין.
(באופן יחסי
כמובן).
אביה האיום,
באגוטריפ מטורף. |
|
