|
הסיפורים "סתם שמן" ו"אן, דה, טרואה!" פורסמו בעיתון
"במחנה".
הסיפור "החיים יכולים לחכות" פורסם בידיעות
אחרונות.
הסיפור "אמא יש רק אחת" פורסם ב"דבשת", עיתון
הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.
אני סטודנט לספרות אנגלית ופילוסופיה באוניברסיטת בן
גוריון, עורך ומתרגם.
איני כאן יותר.
אחרי שנכשלתי בטסט השמיני, התחלתי להבין שנהיגה היא לא הצד
החזק שלי. שמונה טסטים, בערך שמונה מאות שיעורים, ושום דבר.
גם אם הייתי מתחיל שיעור כמו שצריך, המורה היה דופק לי ברקס
מטר מהבית.
|
אני מת על זה, על אוטובוסים. אני אפילו מעדיף את זה על נסיעה
במכונית. איפה עוד אפשר לשבת בפינה, עם מוסיקה באזניים, ולבחון
ולבהות בכל כך הרבה סוגים של אנשים, שנדמה שכל תכליתם לשעשע
אותי, שהסיבה היחידה שהם כאן היא בכדי שהנסיעה שלי תהיה
מעניינת יותר?
|
בכי של ילד. בכי בלתי נשלט, בכי שלא רוצה להפסיק, גם אילו
הייתה לו סיבה טובה מספיק.
|
"אני סטודנט." הלאה. אפשר להמשיך בנסיעה?
תמיד מעניין אותי אם אנשים יודעים שמסתכלים עליהם. גם עכשיו,
מול דויד, אני יושב ומביט בו במקום להקשיב לכל הדברים החשובים
שיש לו לומר.
|
זה לא משהו שאני עושה כל יום, מתחיל עם בחורות באוטובוס. אני
מודה שהמחשבה עברה במוחי יותר מפעם או מאה, אבל אף פעם לא
עשיתי משהו בנידון.
|
אל הארכיון האישי (28 יצירות מאורכבות)
|
|
"מי אמר שוקולד
ולא קיבל?"
אילנה נדיבה,
אפילו עם
ההתמכרות היחידה
שלה. |
|
