|
הכותבת בת 22 .
במימד הרשמי- סטודנטית באוניברסיטה בת''א.
במימד הרוחני- פלצנית להחריד ובעלת הגיגים, בעיקר
פאסימיים על החיים...
הבגידה הגדולה של חיי מתרחשת מולי,
לנגד עייני הפקוחות
ואני, אני כלואה בתוך הסיוט הזה,
לברוח מעצמי אני רוצה.
|
אני כמו כולם, לא משהו מיוחד.
גם לי, כמו לכולם, יש ימים של רוגע נפשי
מיימי נישאים על פני אדוות קטנות ושקטות.
גם לי, כמו לכולם, יש ימים של זעם וקצף
גליי הגדולים מתנפצים על הסלעים ברעש גדול.
|
מאזינה לכוכבים
מביטה ברעשים
דואבת
כואבת
מאבדת שליטה
דוהרת
חוזרת
לנקודת הפתיחה
|
"אם האהבה הא כמו השמש,
אז אני, אני נכוותי..."
|
את שאהבה נפשי,
לא סיפרתי להם.
|
במדינה עטופת בטון
נלחם לשבור את הגלים
הקצף לא נדם כבר
מציף את
החופים.
|
את צריכה מישהו שינקד אותך,
כדי שלא תשתמעי לשני פנים.
|
על מה את חושבת
כשהדמעות את עינייך מציפות,
על מה את חושבת
כשרע לך ולא בא לך לחיות?
|
|
|
טמפונים מדממים
תוקפים אותי
בחלום
אחד על ספת
הפסיכולוג |
|
