|
מונולוג של אימפוטנציה.
אז היא הכניסה את היד אל תוך חולצתה והוציאה משם מייבב ומקרטע
את לבה ממקום משכנו, טמנה בכיסו ששקע בשנייה ולא הביטה לאחור,
גלגלה את הכסא בכל הכוח והחליטה שלכאן היא לא תחזור.
|
"מה שהוא אמר לי, זה נכון מותק לכל הבחורות. אני לא אספיק לך
גם אם יהיו לי הידיים העבות בעולם וגם אם יצמח לי שיער בחזה,
את תרוצי כמו חתלתולה מיוחמת ותתני שיזיינו אותך על עצים כשאת
בוכה ותעדיפי אותם."
|
מצב של אי תכנון וחוסר שליטה בצורה ספונטנית לחלוטין ובכל זאת
דפוס חוזר של תכנון, כי בריחה לא מתוכננת בצורה מתוכננת הוא
תכנון מושלם לחיים לא מתוכננים בעליל.
|
מחכה לתשובה על מכתב שלא נשלח מעולם,
היא כתבה אותו והיא הקיאה ופחדה לחטוף מנת אושר, סתירה אחרי
סתירה ועיניים דולפות.
ואתה עם הפקק ביד ועם התערים באחרת ואתה אפילו לא מושך
בחוטים,
אתה קורע את התסריט מול העיניים והחוטים אצלה פרומים,
האישונים שלה פרומים.
|
שיכנס כבר, שיקרע לי את החור
את הילדה הצורחת ממני תעקור
|
אל תבכי שלא תיזלי בין זוגות ידיים חסונות כשם שאני נפלתי
לצד הנמשים שהוא ירק לך בפנים
|
עיתון קרוע פתוח לגמרי מרוח במודעות אבלים
ראיתי את שמך השבוע
האימפוטנציה שלך עכשיו היא שלי
|
אתה שוכב איתי על הספה
קרניי שמש על בטני, פני וערוותי החשופה
|
אנחנו לא חושבים, חוצים אורות אדומים.
|
אבל האישה בבית, הבת זונה חסמה ת'סקס חופשי חינם
אין סיפוקים, אין שום כלום, והזין חודשים כבר לא עומד.
|
לא מצאתי את החדר שהיינו יושבים בו תמיד, צוחקים בו, בורחים
לתוכו, נוגעים אחד בשני כאילו היינו סם שהולך להיגמר.
|
.She was a nutty little girl, they loved her
|
|
|
למה בערב יום
הזיכרון יש
צפירה, ובערב
יום השואה אין?
אחת דורשת
שיוויון |
|
