טל נפתלי מזרחי, פעמים נאמר עליו שהוא טוב מדיי
לעולם, הוא, מצידו טוען ש"אני אדם רע, אני אלך
לגהנום".
הוא בלתי ניתן להסברה, ועם זאת כל כך פשוט ומסביר
פנים (אפילו שזה לא בדיוק שייך למוסבר.).
לאחר אין-ספור תחביבים מוזרים שרכש תודות למוחו
המעוות, ומוחם המעוות של ידידיו (יפנית.), החליט
לפרסם את יצירותיו מתוך רצון לקבל משוב.
נכון לכרגע, לומד במסגרת עתודה, אתם לא רוצים לדעת
מה, אבל יש שם כלכלה בעסק.
טל תמיד מוצא לעצמו מספיק זמן להכל, במיוחד לחבריו.
בכדי להיות חבר ורע לטל, יש צורך להיות מוזר, לא
שגרתי, אוהב ונאמן (לא, ברצינות, זה כל הדרישות
שלו).
הוא חווה אהבה, הוא חווה בגידה, הוא ראה אושר, והוא
הרגיש את חתכי שוט-הסבל על בשרו.
הוא לא התאבד, וככל הנראה גם לא ייעשה את זה.
אבל זה נושא אחר לחלוטין.

אישון ליל הרהור ובאישון ליל, מלאכים פרשו כנפיים, ובקשו בנגינתם, להושיע נפשות, אז היו ימים, ימים של תום, היום נגוזו, ונותרו ריקים.