|
 "I see your true colors shining through..." |
נולד בבי"ח, בעיר, כבר מילדותו אהב להשתעשע במחשבות
של אנשים, ויש האומרים כי פיתח יכולות.
כבר בכיתה א' הוא למד לכתוב, ומאז לא פסק.
מעריץ את שלושת אחיו הקטנים - גל, מיכה ולי, וכנראה
בלעדיהם לא היה כותב כאן. הוא היה שפוי מידי.
הוא רוצה שתדעו שהוא לא ממש סובל לדבר על עצמו בגוף
שלישי, כי הוא מרגיש שהוא צריך פסיכולוג, לכן בעצם
הוא פתח דף יוצר כאן בבמה. כדי לשחרר את כל הלחצים
ולחסוך כסף, ובינו לבינכם ("בינינו" זה כבר לא בגוף
שלישי!), למי יש זמן בשגרת החיים הבוהמיים המהירים
לאיש מקצוע מנוסה? מתפשרים.
"קווום!"
אני מתיישב מיד במיטתי לנוכח ההתפרצות הפתאומית לחדרי בשעת
בוקר כה מוקדמת, מנסה להבחין בין אצבעותיי המשפשפות את העיניים
בשעה על שעון הקיר הגדול. הלשון מנסה לעורר את פי לתחיה, והטעם
הכבד והמתקתק של שינה מתוקה עוד שרוי בין השיניים.
|
הוא הביט בי בעיניים נפוחות משינה עמוקה, שניכר עליהן, כי היו
ממשיכות אותה ברצון. עומד עם הפיז'מה בדלת הדירה שלו ומנסה שוב
ושוב להבין מה גרם לי לנקוש על דלתו בשעת לילה מאוחרת כזו. אם
רק היה שומע מה עבר עלי שעות ספורות קודם לכן, בוודאי היה מקבל
זאת בהבנה, אך
|
אדם סוקר את עברו,
הצלקות שעל עורו,
הנמשים שעל פניו,
היבלות שברגליו.
|
בין המצרים, הפטיש לסדן,
קפוא ובוהה בחיוך מעודן
|
קץ. סוף.
כקפיטן באניה הנופל לפני החוף.
שאון המים מכסה על צעקה,
ודומיה דקה
|
שדה שטוף שמש
קורא אל מישורי האינסוף.
צעדים טופפים ביער ירוק.
|
ולכתוב ספר זה לא דבר פשוט,
עמוד אחר עמוד, תיקון של כל טעות
|
אמרתם שנאסוף ת'קרשים
תהיה מדורה עם המון אנשים
אמרתם להביא קצת בשרים
איזה תפוח-אדמה בשביל החברים
|
חושבים על העולם, מסתכלים עליו סובב
מנסים למצוא יעוד, מחכים ללב אוהב
יד לוחצת יד לוחצת יד במעגל
עד מתי נתהה? עד מתי נשאל?
|
מטפטף המרזב החלוד.
זה חודר את עצמותיי.
אך אני עדיין לא אבוד.
|
אך אין נוגע,
ואין פוצה פיו.
בזעקת אילמים נואשת
איש מכה אחיו
|
שנייה לפני שכולם הולכים,
ואת יתרת החובות מכפם מוחים,
אני לוחץ בבהלה על הכפתור האדום,
מאלה שיכולים לשגר פצצות אטום.
|
איך אפשר להקפיא את גליו של הים?
הן עולים ויורדים הם, לכאן ולשם.
מתעצמים וגדלים כפסגות ההרים,
או שוככים ושוקטים כפלגים טהורים
|
בתוכי,
עמוק בפנים הוא נח -
שומר הגנזך.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
בוא'נא דבר יפה
שמעת...
למי מזיז שאתה
הרס"ר?!
מה ז'תומרת
שבת?
המתאגדים החדשים
בקטע של
אסרטיביות
חולפת. |
|