|
זה,זה כמו מיליון אורות שנשברים על פני המים, זה כמו
צלילים המומים בחשכה, זה פרח באמצע המדבר, זה חבר
שכשבר אין חברים, רוח בזמן חמסין, זה זריחה, זה
שקיעה, זה כתום, זה קפה ראשון של בוקר ומקלחת בסוף
יום ארוך של עבודה, זה חיוך של הבנה, זה הרגע הזה
הכל כך מיוחד שבו אתה יכול להקפיא את הזמן והכל זז
כל כך לאט, לאט טוב, לאט מבורך, זה אני , אני.
שנינו יושבים במכונית, יש ביננו שקט כזה, מתח שקיים רק בהתחלה
כשאתה עדיין לא מכיר, ש לנו יום שלם להיות ביחד, לעבוד ביחד
|
אני ורייצ'ל עובדות במטבח, היא מכינה סלט, אני קוצצת בצל, היא
מספרת לי על בעלה, העיניים שלי דומעות, היא כועסת, התנועות שלה
מהירות וחדות, אני מהנהנת - ככה זה כשמספרים לך דברים שאתה לא
ממש יודע איך להגיב להם, שאתה לא ממש רוצה לשמוע, הקול שלה
שבור.
|
זו הייתה שעת בוקר מוקדמת, הרחוב היה שומם, השמש עלתה, היינו
בדרך, אתה ליטפת את פניי, אני שתקתי. כשחושבים על זה אני מניחה
שתמיד אפשר להגיד משהו, אני חושבת על כל המקרים בהם בחרתי
בשתיקה, כמו עכשיו, יכלתי להגיד לך שאני אשאר, שלא משנה לי
כלום, שכל מה שאני רוצה
|
ואני, הנה אני
במרחבים שהם אתה
שכבר איבדתי את עצמי בך
ואולי מעולם לא הייתי
|
אתה זוכר?
איך קמנו בבוקר אחרי לילה שלם של אהבה, שיערנו סתור, שתינו יחד
קפה ראשון של בוקר, אמרת לי שזה זמן ללכת ואני ידעתי שהנה,
סופנו בא, איך ענית לטלפון, סימנת לי להיות בשקט, דיברת קצת
בלחש, מעולם לא היית שלי.
|
|
|
החיים הם כמו
מיץ אשכוליות,
בחוץ בקבוק
מפלסטיק ובפנים
מיץ אשכוליות.
אחד, יחצ"ן של
קריסטל. |
|
