[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המעריכים את טל הנדלס

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חוסר אונים
אבל אז שוב חוזרת אותה ההרגשה המוזרה מהבוקר. במקום לקבל את
האישור הרגיל על ההנהון שלי, השכן הלא מוכר עומד ומסתכל. לא
מסתכל, בוהה. השכן עומד ובוהה בי, כשאף חלק בגופו לא זז פרט
לעיניו שעוקבות אחריי בהשתאות.

כמיהה
ואני זוכר שכל הנסיעה מהאוניברסיטה הביתה ישבתי נגד כיוון
הנסיעה עם המצח נשען על זכוכית החלון הקרה, וראיתי אנשים רצים
ברחוב מנסים להסתתר מהגשם שבא מלמעלה, ומהגשם שבא מהכביש
כשהמכוניות עוברות על השלוליות העמוקות במהירות

אהבה נכזבת
במירס עדיין אין הודעה מיעל, והמוח מתחיל לנדוד ולהציק לי כמו
זבוב עיקש באמצע היום. אולי היא מסננת אותי? אני בטוח שהיא
ראתה את ההודעה, אז למה אין מענה? נראה לי שהיא מצאה מישהו
אחר. כן, כן, זה הסיפור. מישהו אחר. אני כזה אידיוט, כל פעם
מאבד אותן על שטויות.

אינטרוספקטיבי
הבוקר נעצבתי אל עצמי. העגבניות היו אדומות באותה המידה. הלחם
נותר קפוא כפי שהשארתיו. הריח שבקע מהמחבת כשנפגשו הירקות
והביצים עם שמן הזית הרותח, שהכריח את המיצים להשתחרר ולחשוף
את טבעם האמיתי, היה מתוק כתמיד. ובכל זאת, הבוקר נעצבתי אל
עצמי

אורבני
בעודי מתקדם לאורך הרחוב, מתחוור לי שאני לא ממש חושב על שום
דבר, פרט על העובדה שאני לא חושב על שום דבר. תחושה מוזרה,
כאילו הראש ריק מתוכן. אני מזהה את הרחובות בהם אני הולך, ואני
מבין שאני מתקרב לכיכר העירייה. לפתע אני עוצר. לחישות. אני
שומע לחישות. האומנם?

אהבה
היא ניגשה וביקשה אש. הצתתי סיגריה צרפתית ארוכה, דקה ובלתי
מזוהה. אמרה "תודה". השבתי "אין על מה". אמרה "ודאי שיש.
בלעדיך חווית הערב הייתה שונה".
"אין על מה", התעקשתי. המשיכה "הבט, אזלה לי הבירה. התמלא לי
כוס נוספת בוויסקי?"
"בכוס הבירה?" התבדחתי. היא ג

מלאכים אלוהים והשטן
שלום לך קופידון, מה מביא אותך לפה בחורף שכזה? אה, לעשות טוב
אתה מבקש, כעת אני מבין. אמור לי נא, קופידון יקר, מתי בפעם
האחרונה צלחת במשימת קודש הקודשים של לעשות טוב לאדם כזה או
אחר? אם זיכרוני אינו מטעה בי, וסמוך עליי - הוא אינו, הפגישות
שלנו במרוצת השנים

הומור
בטח לא טעים, איך יהיה טעים? אבל הקטשופ משפר לי את העניינים.
אני לא מה קוראים אותו אנין טעם. לא, בטח לא אנין טעם. הרי
במצבי אי אפשר להיות יותר מדי בררן. איך אומרים בנושא של
בחורות, מי שממיין לא מזיין.

סאטירה
שמע, יוסי, יש לי רעיון גדול. אני אומר לך, זה הולך להיות הדבר
הבא, זה הימור בטוח. אי אפשר לפספס פה.
- נו, יאללה צביקה, בוא נשמע. הרי מאז ז'ז'ו חלסטרה אני לא
זוכר כבר שום דבר ממך.
- הלו, מה עם שמש?
- עשה לי טובה. זבל טהור.
- טוב, עזוב את זה עכשיו. שמע,

התבגרות
אתה יודע, זה נדמה, למשל, שיש כל כך הרבה שירים בעולם שאיך
פתאום יהיה שיר חדש. מה, לא עשו כבר את כל השילובים האפשריים
בין תווים וקצבים שיש? אבל אז מגיע איזה בוב דילן כזה, או כל
דוגמא אחרת שתבחר, והופה, יש שירים חדשים וגם יפים מאוד
לפעמים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
חזרתי לחיקה האוהב והחם של העיר שאני זוכר וחושב שאני כל כך
מחבב. כל כך הרבה זמן פנטזתי על החופש שהעיר מעניקה לי, ועל 24
שעות הפעילות שלה בכל יממה - "עיר ללא הפסקה" הם קוראים לה.
כמה שאני מייחל כבר להסתובב חופשי ומאושר




"בקרוב אצלכם"

חרגול בלוויה


תרומה לבמה





יוצר מס' 73568. בבמה מאז 9/6/07 2:41

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטל הנדלס
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה