|
נולדה ב-1989 בבוקר ינואר סוער וגשום. מאז שלמדה
לדבר היא לא מפסיקה לשאול שאלות על העולם הגדול.
כותבת שירים מאז תחושת העצב הראשונה. יש לה מספר
נכבד של התחלות לסיפורים במגירה שלא הצליחה לסיים
וספק אם תצליח. גולשת אינטרנט כפייתית, קוראת ספרים
נלהבת ומנגנת קרול קינג על הפסנתר.
אוהבת לאהוב את העולם!
אם אתה הוא המוות -
מי אני שאפנה לאחור.
רשרוש עלי אודם בסתיו
צריחות יגונות לשאול?
|
למה לסחוט לסחוט
את אותו הפצע הצורב
|
הלב הגואה, הטומן רבבה
צרורות ורדים לוהטים אחריו.
|
חומה של שברים הקמתי סביב
בעמל, בדמעה, גם בדם
|
עברתי בשביל
עינייך הבזיקו
מבט הידק
רעד
|
יש אלפי שירים שלא קראתי
לכל אלף זיכרונות
עוד פלאים שלא ידעתי
ורק נותר לי לגלות
|
בשעה שאני בהקיץ חולמת
אין-ספור מחשבות רודפות את חושיי,
|
כמה אני מקווה
להמתיק את המר
לגלות את הנסתר
ולהחזיר את הנפטר.
|
לא רציתי להתאהב
אפילו לומר את המילה הסמוקה
לחשוב עליך, מתגנב
אל לב חזית המעצמה.
|
בחדרה נערה בקלילות מפסעת
רוקדת ושרה - שמחה היא פתאום
ותעלומה היא זו, לפתור מי ידע
מה קרה לגברת היום?
|
עילות המורא
הצליל הנמהר
בליל אובך גשום
על סלע נשבר.
|
עיר עוטה ערפל
סורה דאגות
כל אבירייך בטל
בין חומה של דממות
|
שם למעלה אין שומע
ואף אינו מקשיב
מלאכים יחברו לעננת
יסתירו דרכו של אביב.
|
בושם מרקד בענפי הסבכה
כציפור הניחוח הסביר אפפה.
הרוח הקל התבשר והנדיב
בתשלובת ירוק את ריחות האביב.
|
בקמע שמורים כל סודותיי,
בזהבו חרוטים גלי דמעותיי,
אבן חן קטנה, ושני פסי שנהב,
שמשמעם: לעד אותך אוהב.
|
|
|
ערגליות נראות
כמו לחם של
ברביות.
המשועממת
כרונית. |
|
