|
אני מתקמבק כמו זמר מיושן
אותו יין ישן עם טעם מצוין.
אותו סיפור שהרעיד את אתמול.
אותו זיון בסרט כחול.
אני רצוי, אני מצוי, ויש בי אהבה.
אני אילם, אני חירש, אני ניצול של מלחמה.
בהחלמה.
פעם אני זוכר בבית ספר המורה אמרה לנו שהיום נשחק משחק- כל אחד
יתאר את אמר ואבא שלו ובמה הם עובדים.
כולם סיפרו בהתלהבות יתרה על קבלנים, רופאים, שוטרים, מוכרים
ואמהות.
|
והיתה הבטחה על אושר ועוני
המצב הפיננסי עוד יבוא לימים,
כי להם בין השניים- לא דמיון ולא שוני
עד המוות יפריד בין החיים.
וישאיר הוא בחול
אלמנה וגורים
האחד קצת פגום
אך שניהם עוד קטנים...
|
ובעצם להיות כמו אוגר שכלוא בכלוב, ורץ על העיגול המסריח הזה
שמסתובב, ושהכל חוזר על עצמו ואז ללכת או יותר נכון , לצלוע
בערב לספה וולחשוב איזה קטן אתה לעומת העולם, ואיך מישהו יושב
בדיוק כמוך עכשיו בסין או קנדה וחושב על אותו הדבר, לוקח את
האקדח שלו ויורה לעצמ
|
What is what?
Who is who?
Instead of goodbye
You're saying "I DO"
|
הידיים שלי נקיות מדם אך מלאות טיפות.
מה שהיה פעם חיי , עכשיו נוזל בין אצבעות...
|
הוא רק פרצוף
על גלקסיית הרפש
ענן של חמאה
בשביל החלב
ושנהיה קצת חשוך
הוא מגיע כל ערב
|
במקום כרטיס לאוטובוס קונים כרטיסיה
מה קרה? אני לא מספיק טוב בשביל רק נסיעה.
תפסיקי לעשן ליד ריאות חיי
נהייתי מעשין פאסיבי
המוות בידיי.
|
יש עוד מליון דגים בים,
אך ים יש רק אחד.
והדג שלי טבע מזמן.
עכשיו אני לבד.
|
בנאדם אתה ישן, כואבת לי היד
לא משנה כמה אני מנענע אותך
אתה רק זז מצד לצד
|
אתה יודע איך זה שמכירים אותי, קשה להתנתק,
וגם אם תנסה להאבק, אני עדיין אשאר,
לא אלך כל כך מהר, אני מצטער
|
הריאות מתמוטטות, האדום עוד בעניים
שאיפות קטנות של דת
עם תפילין על הידיים.
ובך הכל כבר ריק
רק עשן בא לבקר
מבחוץ אתה יקיר המערכת
מבפנים אתה צועק - אברבנאל
|
איך התקווה שהזינה אותי
התחלפה לה כל יום
לייאוש סדרתי
ומה כבר ביקשתי
אתה כל כך אטום
רק ביקשתי אותך
שזה בעצם לא כלום.
|
שקט בחוץ
לא שומעים אף אחד
מבטו של זקן
שלא הפסיק ורעד.
|
כל מה שאני רוצה זה רק חמש דקות
כל החיים אני מתכנן מה לשעות בחמש דקות האלו.
בחמש דקות:
|
והתריס קצת נפתח ומוציא חצי ראש
צחנת מאבק עם סמל נדוש.
אולי ברחוב אולי בסמטא......
|
אמא תכירי
זהו אני
נחמד ורגיש
אבל עם שקט פנימי.
|
נו יפת תואר, התלוננת על ידיו
ואתה, ההסרת מבטך מעליו
ונישקת בחורה? עוד מעט ותפילי
אל תלבש מעלייך בובת חלון ראווה
אל תשחקי עם ליבו משחקי אהבה
תנקי, תלטשי, תראי ראויה
ואתה תתאהב. אבל תתחתן רק איתה.
אין ברירה.
|
אולי אני טיפש
אולי רק שה תמים
אולי רק מגנה את מה שיש בפנים
וגם אם זה כואב בכל רגע ביממה
הדרך בה עשית זאת,
איננה נכונה.
לשבת לחכות לקול צלצול פנימי
|
משחקים בחיים כמו משחק מונופול
קונים ומוכרים, מאבדים את הכל
רוצחים וגונבים, אונסים ת'שתיקה
מחכים בלגלוג עד בוא המכה
|
מנסה לעקוף
אך כולם משיגים
לא יכול לסחוב
את הכל
לא יכול
עוד לפול
הריצפה לא חמה, היא קרה.
אז תגידו בקול,
צעקו:
מה קרה?
|
יש לי צורך לגנות
את התחושה המוזרה
היא בועטת ובועטת
היא כואבת ומרה.
היא גם באה והולכת
משאירה אותי עמום
היא פוצעת, מלכלכת
מחלה היא, וירוס, מום.
|
אם אני עם השכל
אז אחי עם הדופק
אני לא מקורי
אני לא מקורי
|
וכשהמסך יורד כולם מוחאים כפיים.
והרעש, הוא חזק, מדממות לי האוזניים.
ואל תשנא, אל תתעב, זה לא באשמתי,
אני לא אדם רע,
אבל ככה החברה חינכה אותי.
|
זה נס שיש פה דגל
הדגל הזה הוא נס.
זה נס שיש פה דגל
בקצב הזה גם הוא יהרס.
|
ולבנות מחדש, ולאכול הרבה קש
ולשמור שאף פעם לא תאבד שליטה
לא מבחוץ ולא בתוכך
|
שמח שאת מחייכת, אך לכולם יש פה
מה ציפית מנייר קופי, ולמה אני מצפה?
אז מוכשרת בסמול טוק עם מבט מבולבל
ועיניים בשבילי הם רק צבעי מאכל.
|
הלוואי והייתי יכול
הלוואי ויכולתי לשוב חזרה
הלוואי ושיניתי הכל
הלוואי ולא הייתה לי ברירה
|
אנא הרימו את חפציי
נקו את חול אחיי מהם
שימו צללים בתוך ידי
אלך גם אני אחריהם.
|
וילדותי הרחוקה נראית דיי קרובה
מפשילה שרווליה לבוא השממה.
וכולם כאן עומדים, מסתכלים, מחכים
והוא עדיין פה- צל מלא רחמים.
|
קו 92 הצגה שניה
מלאו את העיניים עם כל מי שנמצא
פריק שואו מטורף
רק למוזמנים
וכל החוויה רק ב- חמש שלושים.
|
כשהלכת אמרת שזה לא עובד
רק חבל שדיברת עם פה קצת רועד.
|
לא צריך אהבה.
היא נותנת נותנת
אך לא מגיבה.
ורק הוא, לו אכפת.
מסתכל בעיניים
אז מה אם הוא רק,
ההשתקפות שבמיים
|
אבא הפסק כבר לכסות
אמא הפסיקי כבר לבכות...
כבר שעות...
על הקבר, אצלי בחדר,
שם, כי...
|
לא שיקרתי שאמרתי
שאותך אני אוהב
רק שיקרתי שחייכתי
כשהכל בפנים כואב.
|
ואיפה הם כולם
ואיפה השפיות
חיפשתי בים
בכיסים של כולם
ומצאתי רק עוד תלות
|
יש לנו צורך להיות מיוחדים, תלבש חולצה צבעונית, תעשי עגיל
מתחת לשפה, כבר צבעת את השיער היום? ונעליים עם שרוכים מגניבים
יש לך?
מישהו יודע בכלל איך זה למות?
אני חושב שאותי כבר אי אפשר להרוג.
כשהגוף בפנים רקוב הכל עניין של תאריך תפוגה.
|
נמאס לי לסוע בדרך חייך
נמאס לי לחשוב שאני מאוהב.
אז מה אם כולם נופלים לרגלייך,
הם נופלים, ונופלים, ואין שם אף אחד.
|
|
|
בכל דור ודור
חייב אדם לראות
את עצמו כאילו
יצא מן הדעת
|
|
