[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








טל איזנר
ICQ 93469695 93469695
אל היוצרים המעריכים את טל איזנר
הבהרה
כל קשר בין הדמויות ו/או העלילה או התרחישים
המתוארים
בכתבים לבין המציאות או הכותב וחייו האישיים
היא מקרית לחלוטין
אם כי
אפשרית.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
" לאט לאט גזרתי את המגפיים ממני בכדי להישאר יחף מולה,אך היא
החליפה קבקביה לנעלי "דיאדורה ספורט" חדשות וספורטיביות, והקצב
גבר... "

מקאברי
"יש שתי קיצוניות מסוכנות בשוויין, להוציא את ההגיון מהראש
ולהכניס שום דבר במקום"- פסקל

אגדה
העבודה במנהטן הייתה כמו כל עבודה אחרת שאתם יכולים לתאר
לעצמכם בכל מקום אחר בעולם.


לרשימת יצירות השירה החדשות
כלי דם מתאמצים לשלח אביזרי נשימה
האוויר מצטמצם לכדי בועה

ארבעים ומשהו שעות תמימות
עוד כמה שפחות נושמות

הפצעים יותר מדממים כאשר אנחנו נפרדים
בלי השירה והאור, החושך כהה יותר
וקשה להבחין באור הפנסים

תמרורים לא מוכרים, שפה שנשמעת אחרת
טיסה חזרה מטושטשת, ארוחה לא אכילה שנגמרת
כותרות הסיום כבר בדרך

אתה צריך להיות בכל כך
שומקום
כדי לצרוח צרחה כל כך חזקה
בארבע לפנות בוקר

I am a seeker in the desert of hope,
My private desert.
I am a seeker with no map or treasure
To seek for,
Just seeking and hoping to
Seek more.

עוטף בזנבו הקשה את
עורה הרך והמלטף
הציפור והדרקון מנסים ללכת יחד
היא מצייצת אל קולו העבה

אדם ללא עצמו,
במבוך
של תוכו הוא נתקל,
אל חוצו
שלו הוא תר,והדרך איננה נראית.

הים סטר לעצמו במכות קצובות ובלתי אחידות,
התחמקתי מדי מכה,
ניסיתי לאתר את אותה הדרך שהובילה
אותי מספר פעמים-
אך הדרך כעת חשוכה.

כשהזכרון הכי
עוטף שלי
מאיים להנמיך מעליי
את
התקרה

אכזבה
Take two
And Were Out

פושט את עורי
מושיט את ידי
לוקח את שלה
ומחטט בתוך ליבי

הייתי פושט את עורי
מושיט את ידי ,לוקח את שלה
ןמחטט בתוך ליבי

געגוע
אצל "רוזלינדה" על גדות הים
תחת הצוק

ארור הוא הרחוב שליקט אותי
לסמטותיו
אחר שכבר מצאתי לי גג
והרמזורים כבר היו לי רק נוף
ולא משען

בהשראת
Style It Takes
Lou Reed-John Cale

חזרתי מהשוק בדרך לאיבוד
והמאפרה בסלון
כבר מלאה

קירחות הרגש שלך כשדה חרוש
דרך שורשים שנותרו בודדים
זועקים למים
ותדעי שלא יחזור עוד לעולם

אולי תוכל להביט בעינייה
החמלות
אולי הוא יוכל להשטף אל תוכם
ולשוט איתה
לקחת אותה
לעוף איתה
יחד

אל תברח ירח, אתה ליד הכוכבים
אני מתחיל לאבד אותך
אותך, ועוד כמה מטבעות שנפלו לי מן הכיסים

פואמה
שיר על גבעה כמעט כחולה
ליד אשה שכמעט היתה
באחר הצהריים שעוד לא נברא

רצתה רק לחיות איתו
והוא לא עזב בכלל
גיליתי רק אחר כך.

אז נגמלתי
רק נגמלתי
והראש לא נשאר במקום
אז ברחתי
כל הזמן ברחתי

לא נשאר לי שום אחד
שיגע במילותי
ויבחין בחפותם

אכזבה
באיזור דיזינגוף הישן
תחת ענפים נוטים
רחובות אפורים של אנשים ישנים
ליד "הבימה" והרחובות הצדדיים
כדי להיפרד ממנה

תשוקת החולה בבית מחסה
מסביר את עצמו אל פני הרופא

אהבה
הביטי אל הגשם/
מבעד חלונך,/
ראי את הרחוב./
העננים שוטפים לנו
את אתמול/
והשלכת כמו ליבי-
דמעות נושרות./

עצב
עייפה ומתקשרת
מזיזה את הסדינים
חוף הים נסוג אל הכביש
כמעט לא נותרו על המזח אבנים
מבעד להשתקפות הטיילת
דרך חלון הראווה הגדול של המרפסת

נוסטלגיה
כמה שפניה רכות
וידיה,ידי משי עדינות
ושערה ארוך כנהר גולש
על כתפיה,
שמרגישים כפוצים מפאת עוצמת רגשותיה

על פי שירו של פיטר האמיל
תרגום,עיבוד אינטרפטציה ורוח-טל אי.טי.איזנר

בדידות
אחרי שנה
עם התקרבות הירח אל הכוכב
ניערה חוה את ראשה
וקוציה מופיעים לראווה

פיוט
והיא רחוקה לי עכשיו
כל כך רחוקה

אינטרוספקטיבי
כמו תמונות קצרות
בחמש דקות

עוד שינה שאבדה
התפזרה לעצמה,
נגררה לחופי בלהות
והלילה נגמר
רק הבוקר גבר
והכתיב את רשמי התלאות

בדידות
על פי טום וויטס ובט מידלר
ובהשראתם הקסומה

אני עף למקום לא ידוע
אני עף ומותיר אחרי
את הבור הקבוע

קודם ההתנגשות
ואז העשן
אחר כך מגיעה השתייה הגדולה
וחוסר ההתמצאות
הימים האבודים נושקים
בימים הבאים

...והיא רואה רק אהבה . . .

אהבה
זכיתי בחלקה מהאוקיינוס האטלנטי/

והמשפחה הקרובה כבר נראית מתרחקת/

הטיול לסיני שוב נדחה/

ואילת נראית כל הזמן/

קצת יותר ויותר רחוקה/

הילדים כבר לא רוצים/

להשאר אצל אמא שלי/

נרתמו פעימות וצל
למסע אל מעבר לגבול
בין אני לשזכור מדמותה
ואותה התחושה שאבדה

פואמה
הבקבוקים של הלילות הלחים,
שאספו מהרטיבות שנשארה רק
בזכרון
וקצת על צוואר הבקבוקים.
אותם הפנים שראו את זה,
אינם.

שיכור ומסוכסך והוא בכלל
ילד
מתי יחזור אל חייו?

רק אמור לי כיצד אמצא את
מפתח ליבך
ואולי עם איזמל אחצוב על מנת להיכנס
או עם בצל ארטיב את עינייך כדי שתדבר

סירתנו פגעה באבני הים
בשייט שיצאנו שנינו
בים אהבתנו.

נותרתי שוב ללא דלת להכנס
ומקום להניח צוואר

סירות ששטות ברוח,
משתטות בנסיונן להבריח
את האויר שנעמד כאן דומם
ומסרב בעיקשות לעבור.

כמיהה לאהבה

כמיהה
כל הקיץ הזה
חיכיתי לחורף

געגוע
כנראה שחסרה לי עדיין/
הכנף שהנחת על גבי/
כשפגשתי אותך על יד המרפאה/
שאינה בשכונתנו עוד/

כמיהה
נחלם בחלומותיה
במיטה משותפת
ואחר כך נכתב בידיו,
על שולחן קריר
בלעדיה.
פרל-איזנר
מזמן

מורבידי
שם לא החוף שלך
זו לא הכתובת המתאימה
שם לא תמצא משכב
לגבך
ולא תנוח כשביקשת
שם לא מערת משכנך
לא קבע לסוף מסעותייך

אכזבה
אני לא מבין/
כל כך את העיניים של/
דורית/

רומנטיקה
השמיים מלאים כאן מים
כפות רגלייך ערומות
מפעפעות אל הגלים שבחוף
זה לא התחיל עדיין ובטח לא

בדידות
לבי בידי
והיד השנייה
לא יודעת לאחוז, אלא תרעלה

כמעט ולא אמרה כאן מילה
ומבטה, חיוך סתור
נדודיה אל השמש בגפה נעשו
ומילותיי הפכו
לחש אסור

נסתי ברחובות האומנות
בין אלפי הציפורים המקננות

צהריים,לפנות ערב,
לקראת יום ששי.

אל השדות שצמחנו בחופם
והכבישים שדרכנו על חומם

עצב
שייקחו אותי מכאן

הגעתי למסקנה /
כי מלותיי ראויות לדממה/

ארספואטיקה
ארס-פואטיקה

בין פיתולי חולשת
מנגנוני ההגנה שלה

נראה שאין כבר דרך החוצה
מתוך המערה הזו

מחאה

זה מגיע כל שבוע
להשתלט
כבר לא יכול
זה הפך עניין קבוע
אתם הפסקתם כבר
לשאול

נדרתי נדר לא לשוב לעירי שלי
רק כדי לישון בקרבה,

ייסורים
רק שאריות של ימים
לוח שנה שלא עובר לי
ומחיקות של כתמים
לבבות גזורים

הכל עובר מכאן
לא נותרים אפילו
סימנים להראות
להוכיח

הם מכהים
את העננים שבקשו
להיות לבנים
אבל חזרו להיות מה שהם
ואף הפכו לגדרות מלאי חיים,
עטופי זוחלים.

קילוף עורי
פיסה אחר פיסה
כמו גבינה מגורדת
בסכין גילוח דק
פיסות נערמות בפיסות מושלכות
ואין פה פיסה של מנוחה.

הרהור
פסעי אל הדרך /

הרהור
אם אוכל רק לקרוא בשמך בין כל אותם
קולות שסובבים אותי ומטילים
זעקתם אל מול האלם
הגדול שלי,
שהופך מפותח כמו גרורות בגוף חולה.

איסוף שברים,ככה זה עובד,
חלקיקים קטנים,קרעים ורצועות שונות
שאוספים במהלך הזמנים.

בלדה
באמצע השינה על החוף
פ ת א ו ם

עצב
שיר על העיניים שלא עוזבות
והתייר (הגרמני)שלקח ממך את הרגשות

הלילה הזה עושה דברים מצחיקים בתוכי
כל הרגשת הנוכרות בי שלעולם לא תראי
אני מסתובב לאט להביט בך,את מציתה עוד טיפת ניקוטין,
הלוואי והיה לי האומץ לבקש אחת,אבל אנחנו בכלל לא מכירים.

פורע את לבי לעוד הזדמנות
הרי תנפצי אותו
גם אם תינתן לך חצי אפשרות

מצב
נתקלתי בדלת הכניסה
מבולבל ובעצמי, ביקשתי
מקום לארבעה

אולי רק לרגע נצא למנוחה?

שישה חודשים ארוכים
ולילות בלי תאריכים

כמעט שנתיים שהיא לא נושמת
נעים
ולא מודעת לגוון עורה

רשימת מלאי למסע

עלה עלה נפרמו משורשיהם
גזרי ליבי
הותירוהו קטוע בסיס

תני לי לעזור לעצמי
לשוט איתך יחד
בנחל עירנו, שחוצה
את חלקו המעונן של תוכנו
עם חלקו הבהיר.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
This Sorrow song
Is just a stupid waste of
Ink

היפרדות
באותו לילה, גזרתי אותה מעצמי (בנוסף לחלקים נוספים שנקרעו
ממני), והיא גזרה אותי מנשמתה, ואולי לא הייתה בה אף פעם.
מעולם עוד דרכינו הנפרדות לא צעדו באותם שבילים.
התעוררתי בבוקר שאחרי ומעולם לא חשבתי עוד על כל זה,
מאותו לילה, אני לא יכול לשתות יותר.

ניסינו כבר להקיף את צינורות ההובלה,השטופים כולם באותה תרעלה,
ואלו לא הצליחו להתחבר אל הצינורות המקיפים, רק קשר רופף שלא
מחזיק נקשר וניתק רגע אחרי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
התפרקתי
למיליון
חלקים...
התמכרתי לכל דבר




ההתייחסות
ההומוריסטית
למספר 42 כאל
משמעות החיים
היא הגיג-סרק
חלול ועקר אשר
החל עם סופר
חנון משועמם
וכעת הוא רווח
כבדיחה פרטית
דבילית בקרב
כותבי סלוגנים
חסרי חיים!





פרובוקטורית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 1019. בבמה מאז 24/10/00 2:49

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטל איזנר
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה