|
יליד 78, גר בתל אביב.
מוכר רעיונות במשקל. מקשיב בקבלנות. מציע הצעות
בשוטף.
יודע לעשות ג'אגלינג עם ארבעה כדורים, וצפרדע
מאוריגמי.
מביא איתו פיצה ובירה לכל מקום שהוא הולך, אז שווה
להזמין אותו הבייתה.
(כותב על עצמו בגוף שלישי, כדי שתחשבו שזה לא הוא
אומר את זה).
תקראו, אני נורא אשמח אם תהנו.
טל.
כשסבא של חבר שלי נפטר הוא קרא לשטיח בחדר שלו "השטיח על שם
פרנץ פיכמן", ואחר כך, לשם האיזון, הוא קרא לספה בסלון על שם
סבתא, שאמנם נפטרה כשהוא היה בן ארבע, אבל עדיין לא זכתה,
להיות מונצחת.
|
ישנו קו מסויים שהמים אף פעם לא מעיזים לעבור. כשאוליבר ודאריה
היו בונים את הארמונות שלהם בחול, הם תמיד ידעו שכדאי לבנות
אותם מעבר לקו הזה, והם טרחו להביא את החול הרטוב עד אל מעבר
לקו.
|
"הלוואי ואף פעם לא היה יורד גשם יותר - אף פעם!"
בדרך כלל הייתי מחייך חיוך טיפשי וסוגר את העניין - אממא מה -
זה יומולדת שלה. ואני עוד לא קניתי לה מתנה.
|
במבטה המטושטש היא מבחינה בראשן המגודל. הוא יושב מתוח וכהרגלו
כשהוא עצבני מוצץ את האגודל. זהו הסיבוב האחרון של הקרב
והצפרדעון נזקף - ללא ספק, ישנה התערבות עריבה המונחת על הכף.
|
הוא ביקש ממני שאני אף פעם לא אשתה ואני הייתי רק בן ארבע עשרה
וגם לא כל כך הסתדרתי אתו כי הוא כל הזמן היה מרתק אותי לחדר.
ואני נורא התעצבנתי על איך הוא דופק לי את החיים עם הבקשות שלו
ונורא קיוויתי שהוא יחיה כדי שאני אוכל לשתות מה שאני רוצה אבל
הבן זונה מת
|
"מה לגבי חללית?", הוא שאל אותי. כבר כמה שבועות שהוא קורא את
ז'ול ורן ונורא רוצה לטוס לירח ברגילה.
"מה יש לך מהירח?", שאלתי, "מה יש לעשות שם? בוא ניסע לאילת
וזהו."
"מכתשים", הוא אמר. "המון המון מכתשים ענקיים."
|
הנשר השתעל מעט. ,"תודה" הוא אמר בקול מלכותי של נשר. אחרי
שראית לויתן מדבר נשר מדבר זה ממש כלום.
"על לא דבר" ענה הרועה. ומיד הוסיף. "תגיד, אתה יודע אולי איך
עולים למעלה? למגדל של המלך של הרוחות?"
|
חשוב לאן? כל נסיעה - ואפילו כל המתנה בתחנת הסעה כל שהיא,
תביא עמה רצף של אירועים ודמויות אשר יעוררו חיים בשכל הרדום
בדרך כלל שלי.
|
הוא החליט לעקוב אחרי האישה הצעירה, היא הייתה לבושה ג'ינס
וגופיה ירוקה ובידה היה ספר של מבוא לפסיכולוגיה, הוא הביט בה
נעצרת ליד הקיוסק של ליאון. "בוקר טוב, רחלי." אמר לה ליאון
במבטא הונגרי. "בוקר אור!" היא השיבה לו, חייכה ושילמה עבור
הכעך. גדיאל לא האמין ל
|
הוא ידע המון סיפורים, הוא טען שילדה אחת סיפרה לו אותם. "היא
שמעה את כל הסיפורים האלה מהים" כך הוא טען. אבל היה לו גם
סיפור אחד משלו. סיפור אישי. הוא סיפר למוזג איך הוא נסע לחפש
את עצמו במזרח ואיך גילה שהוא מכוער.
|
כשהמציאו מיץ תפוזים סחוט
הם חשבו עלייך, רות
על מה שתרצי לשתות בבוקר כשתהייה צמאה.
|
ג'ק כדאי שתכיר בעובדה
ג'ק אתה כבר לא תהיה עורך דין.
|
כמו אספלט הגולש מן ההרים
כמו שביתי פרח מתוך הכיכר והרחוב
אני מרכיב לי פנים חדשות, מתער אותן כל בוקר
משייף את מגעי הקהה בפצירה
|
את האזיני למנגינה בציפייה בינתיים.
דרוכה כמו הקפיץ.
מחייכת בקלות.
פופ! כך הסמור
|
ואולי הוא היה מפחיד ונושף אש
עיניו יוקדות וציפורניו ארוכות
אבל אני כמובן לא הייתי חושש
ועם החרב נותן לו מכות
|
הענן מעלי לא דמה לדבר
התאמצתי לשוות לו צורה
חיפשתי ראש, או כנף, או גג רעפים,
אך לא היה בו
|
הרמתי את קולי בהבל רוח שמקיש בחלון מולך
אך את לא הקשבת למלותיי המביטות אלייך מענני נוצה
גם התעלמת מהאצבע הנוגעת בכתפך
מנסה כל כך לרמוז לך היכן אני נמצא.
|
וראשך היפה הצידה נשמט
וכמעט -
כמעט ונגע בכתפי
|
את שברי החלומות המתמוססים
זוחל לאט מושיט את ידי לפתיונות של חטא
המבותרים על ימי סגף אפורים שהיו לקרסים
|
הלוואי ולשיר הזה היו שדיים
הלוואי ולשיר הזה הייתה וגינה רטובה
|
עוד יבוא אם לא יפול בדלתך
דבר רע מכך ויקדימו
|
אין לי זיכרון לטווח ארוך. אני יודע לרוץ, יש לי זיכרון
אופריציונלי.
אני יודע מה עושה לי טוב, אני יודע מה רע לי.
אם זה עושה לי טוב אני אעשה זאת שוב.
אם זה עושה לי רע אז לא.
|
אבל עכשיו, כשאת אינך, אני מצלם דברים אחרים... את הרהיטים
החדשים...זרקתי את כל מה שהכרת חוץ מהקולב הגדול, כי שכחת עליו
את הכובע שלך, וחוץ מזה הוא לא יוצא מהדלת - איך לעזאזל הכנסו
את הדבר הזה פנימה?
|
אני לא יודע מה ימצאו בפנים אם יקלפו ממני את המסכה, אולי כמו
בתפוז - יהיה שם ילד ישן?
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
הלו? מודיעין?
מה המספר של
144?
מקדונלדס? כמה
עולה גלידה בשקל
תשעים?
סליחה? לאן
נוסעת המונית
לתל אביב?
המתחכמת. |
|
