|
ובסוף כל לילה
היום מתעקש
להגיע.
|
הלוואי ויכולתי
לשמוע את טון
הקמטים שבזוויות עיניך
ואלו שאולי
חרשו את מצחך בזמן
שכתבת מילים
נחרצות.
|
נושאת את
הצלקות
על פניי
כמו אות קין
|
אתה מציב לי גבולות,
מניח גדרות בלי לראות
שכבר עמדתי שם קודם.
|
השרירים נוקשים,
אוצרים בתוכם
מתח מצטבר.
אני נוגעת בעורי
|
בעצב תאהבי
גברים
ותחכי להם
בשקט
|
הנוכחות שלך
היא כמו
ברזל מלובן
על הלשון,
|
במקביל ללב שלי
תמיד פועם
בי
לב נוסף
|
נראה שהמלחמה הזאת עומדת להיגמר.
אני אמורה להרגיש הקלה
אך במקום אני מריצה בראשי
את ההזדמנות המפוספסת
|
כל מה שנותר לי זה הדמיון
ובו אני יכולה לברוא מציאות.
ויהי בוקר ויהיה ערב
|
העיר הזו
היא לא שלי.
מקיאה אותי מתוכה
ואני
מקבלת עליי
את הדין.
|
האורות צרבו בעיניה, היא ניסתה להסית מבטה,
יש מילים שאי אפשר שלא לחשוב.
|
אני מתהלכת בתוך החלום
ומתבוננת בך
יודעת שעוד רגע תאבד לי.
|
משחררת
את עצמי
לחלל האוויר
לחלל החיצון
|
מי יפזר לי קונפטי
מבריק וצבעוני,
יכין לי זר מפרחים
ויניח אותו ברוך על ראשי.
|
כשאני מסתכלת
על ההיא
שבחרת לך,
כל מה שאני
|
מדביקה חתכים
טבולים בדיו.
שלם לא מושלם,
שברים של
נייר.
|
בסרטים היפנים
אנשים קטנים
נבלעים
בתוך ערים גדולות
|
הנה אני
במצב לימינלי
ואין לי שום
תירוץ או הצדקה רוחנית
|
הבטתי בעצמי במראה,
ולרגע
חשבתי שחבל
שאתה לא רואה אותי עכשיו.
|
כל הזמן חיכיתי
לרגע בו הכל ייחשף
ועכשיו
כשהאמת בחוץ
משהו באוויר סביבנו
השתנה
|
עניתי לך שעדיין אין לי מילים
להרבה שאני מרגישה
וידעתי שגם אם היו
לא רצית לדעת.
|
אני ערה אליך
בזמן שאתה
ישן לגבי.
|
כל המילים שלי נשמטות
מול המילים שלך,
והלב שלי
נשמט גם הוא
|
אני כל כך
עייפה
ולא ברור
למה.
|
אתה אוסף ספרים מהרחוב
וזורק אותם בערימות רנדומליות
ברחבי החדר שמוקדש
לערימות על ערימות
הספרים שלך.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
