|
ובסוף כל לילה
היום מתעקש
להגיע.
|
הלוואי ויכולתי
לשמוע את טון
הקמטים שבזוויות עיניך
ואלו שאולי
חרשו את מצחך בזמן
שכתבת מילים
נחרצות.
|
נושאת את
הצלקות
על פניי
כמו אות קין
|
אתה מציב לי גבולות,
מניח גדרות בלי לראות
שכבר עמדתי שם קודם.
|
השרירים נוקשים,
אוצרים בתוכם
מתח מצטבר.
אני נוגעת בעורי
|
הנוכחות שלך
היא כמו
ברזל מלובן
על הלשון,
|
במקביל ללב שלי
תמיד פועם
בי
לב נוסף
|
כל מה שנותר לי זה הדמיון
ובו אני יכולה לברוא מציאות.
ויהי בוקר ויהיה ערב
|
העיר הזו
היא לא שלי.
מקיאה אותי מתוכה
ואני
מקבלת עליי
את הדין.
|
האורות צרבו בעיניה, היא ניסתה להסית מבטה,
יש מילים שאי אפשר שלא לחשוב.
|
אני מתהלכת בתוך החלום
ומתבוננת בך
יודעת שעוד רגע תאבד לי.
|
משחררת
את עצמי
לחלל האוויר
לחלל החיצון
|
מדביקה חתכים
טבולים בדיו.
שלם לא מושלם,
שברים של
נייר.
|
בסרטים היפנים
אנשים קטנים
נבלעים
בתוך ערים גדולות
|
הנה אני
במצב לימינלי
ואין לי שום
תירוץ או הצדקה רוחנית
|
הבטתי בעצמי במראה,
ולרגע
חשבתי שחבל
שאתה לא רואה אותי עכשיו.
|
כל הזמן חיכיתי
לרגע בו הכל ייחשף
ועכשיו
כשהאמת בחוץ
משהו באוויר סביבנו
השתנה
|
עניתי לך שעדיין אין לי מילים
להרבה שאני מרגישה
וידעתי שגם אם היו
לא רצית לדעת.
|
אני ערה אליך
בזמן שאתה
ישן לגבי.
|
כל המילים שלי נשמטות
מול המילים שלך,
והלב שלי
נשמט גם הוא
|
"מה שלא קיים לא יכול לאהוב אותך"
כתבת לי כשדיברנו על השיר ההוא
ובעצם על אלוהים.
|
אני כל כך
עייפה
ולא ברור
למה.
|
אתה אוסף ספרים מהרחוב
וזורק אותם בערימות רנדומליות
ברחבי החדר שמוקדש
לערימות על ערימות
הספרים שלך.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
במה חדשה שחורה
בחלקה, משום
שלרוב באים לשם
בלילה. במה חדשה
כתומה בחלקה כי
חלק מהם נשארים
עד הזריחה. ובמה
חדשה אדומה
בחלקה כי זה צבע
העיניים של מי
שבא אליה בלילה
ויצא עם זריחת
השמש.
צרצר, מסביר
ומפרש. |
|
