|
קצת ביוגרפיה ספרותית :
2004- לא האמנתי, אבל חזרתי לארץ אחרי 7 שנים בבלגיה
(וואו).
על קו התפר בין שם לפה, הוצאתי ספר שירים בשם
"התנשלות" בהוצאת "גוונים". ספר ברוח סתווית שאתם
מוזמנים לעלעל בו.
2003-4 פירסמתי ב"אוקפי" שירים מתורגמים וחוות דעת
על שירי משוררים צעירים
2007- פורסמו שני שירים בירחון האינטרנטי עיין ערך
אהבה של שרית שץ
2008- כן פורסמו כמה משירי בעיתון גג
אוקטובר 2008- ספר שירי השני "אקוורל ברור" יצא
לאור - אתם מוזמנים לקנותו.
בין לבין אני עוסקת בתרגום מאמרים - מוזמנים לפנות
דרך המייל.
ועכשיו למה לא קצת יחסי ציבור לילדיי המוזה שאני
אוהבת במיוחד כמו:
"חבלי אהבה" ",תיגע,תכאיב", "גפרור אחר", "אדם", "
עוד X "(מומלץ ), "Hurt me if you want", "גן עדן של
שוטים" ,"חצתה בלי להביט כה וכה" , " אשיל מעלי" ,
"על חטאינו", "דע אותי" , "כקבצנית" "כנטיפי
געגועים" "נדודי" "המסתנן" (מומלץ אחרון) "רועת
דקות" , "דמעות בקילו" ועוד.
שנה טובה!
קריאה מהנה!
שלכם,
טל(י)
מקוללת תהיי, את
שמש מזרחית
|
עם הנץ השחר
אל מרחביי קיומי
|
בתחילה
כדגיגים קטנים
הם מדגדגים את בהונות רגליה
בקרירותם הקלה
|
will be covered
With shiny leaves
|
Et moi, dans mon désespoir,
J`ai te vue
Au coin de la rue
Avec tes allumettes
Perdues
|
Undessous les vagues de colines
qui restent sans bouger
|
For the man is as tree in a field
but as opposed to the tree
|
Comme les racines d'un arbre
|
Ne sois pas une page blanche
|
Quand tu es parti
J'ai beaucoup pleuré
J'ai gémi, hurlé, crié
En te voyant aller
|
Perverted, destructive the way you think
Avoid you from seeing clear
|
בשביל הכדור המתוחכם מדי
שלנו.
|
אולי פעם ,
כשנהיה מעט יותר אמיצים,
נחזור ונטייל באי הוודעות
ונשכון בו על אף הקשיים
כי בם נמצא את המשמעות!
|
אנשים, אנשים, אנשים
מילה מוזרה לדבר כה מוזר בעולם
כה משונה, כה מפליא מכולם.
|
אל מול ביתי
גדול , גבה קומה
אשוח נישא
|
לרחוץ בתוך אגליי הפולנית
שנטפו מפיה של מדריכת התיירים,
|
בואי נפריח בועות אהבה
אמר לי יפתח חברי,
בואי נפריח בועות אהבה
אי-שם בפארק הציבורי.
|
על חבל דק, מתוח
שעובר לו בין ההמיספרה היוצרת לבין זו המחשבת
|
My body's living in Europe
|
ולו הייתי מסודרת, הייתי מוצאת אותך מיד
בין אלפי המונים, מסתובבים
|
מאפרת בחום-אדמדם-צהוב
עורקים מקומטים
אל שוליים מקופלים
|
המבוגרים כבר לא מתחפשים בפורים
|
מתחת לגלי הגבעות
בגאות דוממת
שוכן
ים ירוק של
כרמים
|
בצל האל ישבתי וכתבתי,
ענפי אילן סוככו עלי
|
פעמיים בשבוע
עוברת לידך,
מסתכלת בך בערגה אוטו-היסטורית,
מרכז גריאטרי צהלון.
|
מנסה לא למעוד
על אבני מילותיך.
|
קח הרבה דבש
וכמו הגמל את מימיו
אחסן
|
את, עם הצמות, שישבת ליד שולחן עץ
והייתי לך זו
שהזלת בפני חברתך
ביום קיץ נעים,
תני לי לשאת במליחות כאבך
|
בגן העדן של שוטים
אנחנו משוטטים,
|
אולי תמכרי לי גפרור אחר
כזה שיצית אהבה.
|
רק היום רבותיי,
רק היום
דמעה בשקל,
שלוש דמעות בשניים
|
שמי הולך לפניי
מדלג, קופץ
מתרוצץ, זה
מרגיש לי שהוא רוצה לברוח ממני,
אני לא משיגה אותו.
|
אמרת לי ביום סגריר
ואני חשבתי להתעטף
|
בתחילת ימי האהבה,
כוחות זעירים
של ביקורת ואכזבה,
כאב והשפלה,
|
בלעדיך ,אהובי, אני חסרת השראה.
|
ותימלך בדעתה הנפש להתהלך,
ותעלה לעליית הגג,
שם
בתוך העלטה
תחפש לעצמה כסות
|
אהבתי או לא אהבתי ,
והאם זה חשוב?
|
רצתי אחריה
עם רשת לציד פרפרים
|
את מילותייך
שהיו קרניי שמש
|
כאילו מאום לא קרה
כמו אף מבט, אף תשוקה
לא הייתה ביני לבינך.
|
כמו דובים
בתרדמת חורף,
כמאובנים
בראי ההיסטוריה
|
את בכורה
ועודני אין
יונקת,
לפתע נדמת,
בטרם נעור באפי המשב
|
כמו ענן שאופף אותי,
אולי כמו הענן שלווה
את העם במדבר
|
כי מאז שהלכת לך,
אבדה לי דרכי
|
לא הרחק מהשבר הסורי - אפריקני,
כשברקע קולות המואזין,
מתחננת לפניך
|
מחבואים לשחק אוהב אני
עם אברי גופי.
|
בחולשתי,
כשלתי למצוא אותך
בתוך שובל מפותל
של חיים
שציירת.
|
נאבקת במפלי הדם השוצפים
מתוך
|
חבוי בין שיחי רוזמרין ולבנדר
עוטפים מכל עבר
|
ביום סגרירי טייל לו הצלם,
בשמיים שמעלינו
|
המילים יוצאות מהספרים
לבקר זו את זו
ביקורי פתע.
|
את החופש
שמעניקים לו חייו, מה קצרים הם
בתוך מעטפת היגון
|
לא מגבעת של קוסמים,
ללא שרביט של מכשפים
|
בתובעניותן
תלחכנה
כל חלקת זמן טובה
|
ולו יכולתי להמיר את הכאב
למשחק בחבל,
ששיחקתי כשהיינו קטנות,
אז, ניערנו את החבל
|
ואולי הקושי שלי בהמסת המלט
וכניראה נסיונות השווא שלי
|
שלג על ביתי
כל הלילה רך,
שלג על ביתי
וזה מפחיד כל-כך
|
אם תרצה להכאיב,
אז תכאיב,
|
היום, יום השנה לקבורתך, הוא יום השואה ואני בגרמניה לראשונה
בחיים. אני, דור שני לניצולים, חיה ואת אמא מזה חמש שנים קבורה
עמוק באדמה.
מקווה אני שנפשך מצאה מרגוע. לי קשה כל שנה והשנה עוד יותר, עד
כדי כך שתת המודע שלי בחר לחזור ולהתקרב היום אליך דרך השואה,
|
אל הארכיון האישי (26 יצירות מאורכבות)
|
|
