[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 LordWriter

אל היוצרים המוערכים על ידי טל אלשיךאל היוצרים המעריכים את טל אלשיך

לרשימת יצירות השירה החדשות
Looking, seeing horizons change
A sorrow certain,
Rivers, of life now they tear me apart
A close of curtains

עצב
Gone are the days of our youth and our wonder
When our dreams were as great as the sea
Now the oceans of time, distorted the mirror
Broken now, bears the image of me

Stories love I tell you thee
Of heart yearning to slake
A thirst as vast as the sea
Am a boat on a quiet lake.

I took the long silence
With hands both soft and cold,
Made mid-air trenches
Through endless fields of gold.

פואמה
Cool freshness bestows awareness
As if making a meaningful statement,
Freezing gracious moment fondness
day and night both unite in amazement.

Further away from the wind's gust
behold a message of song and wine,
enshrouded memory sets free at last
will and grace elegantly intertwine.

זכרונות
Stormy nights haunt me in my sleep
I hear, echoing hollows deep,
Frost of time locks my heart in chains
I try, free myself from these shades.

Streams of magic coheres in wonder
Slaying masks of human pretendence

אהבה
Lover, in my dreamworld
you calm my haunted nights
when I need you

וידוי
In dreams I sinned as my heart yearned
A quench embraces, trapped in thorns

סונטה
Children's dreams, heavenly scent of flowers afloat on
summer lakes
Frozen river of childhood memories intertwine forever with
sunset rays

בלדה
Behold, it is the time of the second coming!
A new dark prince arises
to throw our human dices
to question mankind's existence
and ravage love in an instance.
Thus the quiet owl emerges
and so in blood drenches.

Passion and glory strike a blazing
missing no beat they guide the eyes
a strive so determined so amazing
a golden chance afar, there it lies.

בדידות
וכך ספר נעוריי יונח באבק כוכבך הנוצץ
כי כולנו אבק כוכבים נודד,

שיר ילדים
אהבה, אהבה, אהבה, אהבה
עוטפת אותך יקירה, יקירה

געגוע
ושוב אני מביט אליך, ילדה
שוב מבטי פוגש בעינייך, אהובה.

אלגיה
אהבת אמת שירתה איתנים
קורצת מחומר נוצץ ורך.

כששני אוהבים - ביחד נשארים,
מה לא עשינו להבטיח נדרים?

כל אושר החולף בדקה
לפני מעשה דומיה או צדקה,

האם בזה סיימנו את מה שבאנו לתאר?
עיקר דברינו נהפוך לתפל,
כל עוד זמן ימשיך ואבק ייאגר,
כל כלי כתיבה ייחנק

אהבה
כשקר בלב, ואין קרוב שאוהב,
המשאלות לא מתגשמות
לעולם.

יחסים
האם זה אני הייתי?
האם זו היית את?

יחסים
אדם יקר גילה לי פעם
שלל סודות כמוסים,
לימד אותי לחוש הטעם
במעשים טובים.

בלדה
כך האהבה חצייה שחור, חצייה לבן
השחור הם הוורדים
והלבן - הנחלים
הזורמים לעד כמלכודת תשוקה

עצב
ברקו עיניי אל מול השמש
בוהק עינייך תכול,
אם לא היית לי אהובה
מעולם לא היה לי הכל.

גועשת בנו עוצמת התאווה להשלמה
כאשר נתכסה ברכות גופינו מי מעדנות,
וריח שלו מהול בצלילי נעימה מתוקה
מיתרי הלב נמזגו עם פכפוכם של נהרות.

הדרכים הצדדיות מובילות כולן לגיהינום
כאילו, רק כאילו נועדו לקשור גורלות אבודים

ארוטי
מיצאו נא נשים יפות - את מבוקשכן,
גופות שמיימיים המחפשים להם מוצא,
כיוונים חדשים, רגשות וכוכבים,
ניצנוץ התשוקה בעיניהן מסגיר -
את שיר השירים המראה את האמת מאחריו.

נוטל בחסד שצף אדוותייך
נחמה מוצא לאור רגלייך,
שטפי האור המצוי בקרבי
היי לי לזכר קיץ פלאי.

כל חיינו שזורים בדמעה אחת בודדה
כל עולמה נתמזג אף הוא
לסיפור לילה לפני השינה


ולבבות האבן הקרה הנושקת למליחות הדמע
עמן נופלות אך גם מלותינו,

התקדמתי אל מקומות נשכחים
וירוק וכחול והרים דוממים
אמצע הצעד ללכת לאן?
מקום בו שקט ורוח ודם.

אני זוכר אהובתי ימי צער ושמחה,
ושפע הרהורים - כך עוברים ביעף
לקולם של משקי כנף,
אזכור ימים ענוגים, של חסד עליון
של זרועות שלובות, של שמחה מהולה
בדמעת ניצחון,

חוץ מטעם של יופי לעוד משיכה צנועה, של זכר קליל, ועצב מרתק של
זמן שעבר. כך קיימתי כלום - לערך העבר המלא.

ילד וילדה, צחוק, שמחה ודמעה,
אישה זקנה וחוכמה תמה, צחה,
סמל נדודיי בעולם בלא אהבה - אהבתך,

בדידות
העתיד נושף כמו עבר מקולף, לא שב, נדף
אהבתי כיסתה גבעות, עלתה גאיות, היסתה הרים,

וזיכרונות חמקמקים של זמנים בודדים - לדלות,
צרור זיכרונות כחיצי מלאכים מחויכים, תמימים.

קינה
היום זכרתי שבי המיית ציפור נפשי
החושבת עליך מדי יום אחר יום

הזמן החל לגלותנו, אהובי. רגש וצחור אינם משגת ידינו, נפש
ותמימות של יחידי גאולה אינם שזורים אלא מהולים בכוס תרעלה.

בלדה
מרעה של אור יפיץ נצחיות
אהבה תפרוץ לשם תפארת
כך נולדתי מחדש בזרועות חסונות
כך גופי זוכר שלהבת גוחשת

בחיק אהבה נודדת וחושך של אור מוקסם
בינות עצי הזית אני שוב צופה אל על

געגוע
וכך הייתי, שהיתי, האזנתי לרחשי לבך
קודר לבי בצל אהבתך, חמים לי כעת.

ספר אהוב - היפתח מחדש
הכן אותי לבאות - דאג לכל מחסוריי
וכבוש את לבי מחדש - אהובתי שלי הרחק מספרי הדל.

שמרתי על קצוות שיער של משי ותמימות

אלפי גווני החושך יישברו
לקולם הדומם של אלפי צלילים,
כך השבבים את לבי פילחו
והותרתי ללא מלים.

געגוע
תני מזור לכאבך - אהובה,
וסתמי הגולל על מחזור מדהים

געגוע
בצלילות מגע קטיפה רכה ואצבעות משי,
חמישה כקורים דקיקים וענוגים,
נוגעים לא נוגעים, משלימים, ויוצרים
גלים נעימים ומצמררים.

חשתי בקרבי זכרון נוסף עולה
חשכת דמעותיי נסוכים בחום לבך.
ואל לבי שלי נעצמות עיניים לא נראות
ועצב שמחתי - היא זרם אהבה - להבה.

אבוי לי, אהובי כך כתב לי
מלות עצב ורגש טהור.
נכסף לבי, פועם ומפעם על זכרונות של זהב.
אתה תדע, אהובי, שאין כל רע בזכרונות אלו.

פואמה
בינות עצים שפופים, דואבים ויבשים
ילדים משחקים עם אורות זוהרים - של פעם.

דברים כתובים בספר המילה
לעד שזורים באימרה שגויה
שעוד יחלופו שנים רכות
ואבק עבה ימלוך רבות

קינה
עתה לרגע חושב על סערות
על רגעים תמימים או עיניים יוקדות,
על קצף של ים ורגע של אור
של טעם יגע ועצב וקור,
על תמימות של אדם שקמה ונפלה
על עשב רך, על ילד, ילדה.

ודאויות רבות נעלה בשקיקה
ורצון של כמה להיות במקום של אגדה
ושאגות נוראיות של יופי משמים
יגלו את אורם של הרים חיים.

מאורע כה נורא לראות את פניה שלה
עלם צעיר יעיף מבטו מצד לצד
ירוץ בינות צללים מבקש מסתור, מקלט
אל תוך חשכת האור הנודע

הגות
הנה כך חיי נערמו בשקידה לקול מחאתו של חלום לא נודע

חלום
לפעמים, בחיים יש אתגרים ומכשולים
ומה שרוצים, לא תמיד מאיר פנים
כל מה שבנית, כמו דף טיוטה - בסימן שאלה
כל מה שרצית, מרחק נגיעה - אז אל תיכנע

סוריאליזם
קילוח הדם הניגר על שפתי אכזבה
לשקט התם שנדם כשם שהיה.

שוב הזעקות, זעקות שווא
די, די לנצח הכואב את הדממה
השקט מנציח קריעת יצירות האדמה.
אחיי השותתים, היכן זעמם של מלאכים?
תמונות, מראות של קור,
שאגה אל נצח נצחים.
קיפאון הדם, אשמת המלכים,
אהבנו יותר מדי, נקמת כל הר וגיא.

קינה
ואפור עבה -
על מצבות מעץ שחור יכסה
ועשן לא יופרע כעת
זהו שדה מאוד שקט

אלגיה
וכשצחוקך התמים אף הוא ידעך
כשסגר הגולל על זיכרונות לבנו,
לא נסלח, לא נשכח.

רומנטיקה
עלי כותרת חובקים את קרני שמש ליבך,
חושקים בלהט של רגע בצלם דמותך.

גורל
כן היה לי הכל בחיים,
אך מעולם לא ידעתי אהבת נעורים,
עלם תמים.

אהבה
ואני מנסה לחבק, את מה שנותר
כאילו לא ידעתי אם יבוא או לא המחר
יושב על המיטה מתבונן בחלומות
שבחורף שעבר, חלמנו בידיים שלובות
זה לא בגלל הגשם, זה רק הדמעות.

הלא תדע היא את דרכי הרחוקה מלבה,
נשכחה ועצובה במרומי הלבנה.

באמצע היום תחת קרני זהב
באו בברית נישואין זוג מאוהב,
עיניהם נצצו באור יקרות
כאשר שילבו ידיים ולבבות.

אימפרסיוניסטית
שיבתם של נעורים פוחזים אל טבע הבריאה,
מסעם של אחרים הלאה מכאן אל הלא נודע.
לידתם הנדירה בצל דמדומים כואבים,
השקט הדומם בלא סיבה ודאגה חבויים.

כמיהה
עוד טיפה עוד טיפה
מחכה שהגשם יגיע
הוא ישטוף הדמעות שיבשו כבר מזמן על פניי

גורל
שיר יגון ואבל אינו, שיר מעגל אכזרי הינו
אינו מבחין בין אור לשחור, בין דור לדור

ימי צער, דרכי עפר
קולות רחוקים, קידוש מנוכר
כל מה שנשאר, כל מה שנשאר

פרי בוסר, טעמו מר
עצים שדופים, מראם זר
כל מה שנשאר, כל מה שנשאר

לדרך חדשה צועד בגאווה
ראשו מורם אל על,
לכשניצוץ החיים עיניו מילא
יקרא תיגר על הגורל.

קרני זהב תגענה בשיער לילות חיוורים,
וכך אגלה את טעם החיים החמקמקים

כמיהה
לילה בא, ויורד עליי
כמו שמיכה, מכסה מחשבותיי,
ולבי, אלף נקודות של אור
כמגדלור, המנקב החשיכה,
תר אלפי שנים אותך.

משאלה אחת עודנה חרוטה בלב דמעותיי
ושקף דמותך נסוך הוא בדם תפילותיי.

אדם נופל כתפוח בשל
קמל עייף נודד אל

אהבה
קיפלתי כנף רוחי ונוצות פלומה לבנות
היו אלה למלבוש מחמם לכתפך
חום לבב ממיס מתים ידיים קרות
שזורה אהבתי בגורל ליבך

געגוע
צחור לבי לא שייך לסערות
שקט נפשי, החולמת על נבואות מתוקות

תמיד יאחר ויכזיב
לעלום ימצא בשרשרת התורשה

כמיהה
היי אשר תהי, מושא משאלותיי
שולחת קרניים, של אור ועוצמה
מזור לכאביי, את האחת, היחידה

לשווא תשנס מותניים,
לעד תטעה בינות שמש בין-ערביים
וירח קטנטן מדריכך היחיד
עמוד העשן - אש התמיד

ביקורת
ואני את אשר על לבי אמרתי
ובקול פעוט אבל חשוב הגבתי

פואמה
מבורך הוא זה השוקל מזלו בזהירות,
הזונח מבטו המהיר ותשוקת הלהיטות
ומניח לדרך הארוכה לשאתו בענווה,
בכמיהה ושלווה מהולה חדוות הציפייה.

שירה עתיקה
צווחה שקטה מאיימת בקול תרועה גדול
מראה מכוער כבית מט לנפול
ולא נשאר דבר שיעיד
כי היה כאן דבר מרעיד

חילות האור בחיפוש אחר חשכה
חילות עבר תרים אחר מרפא

יש משהו שרציתי להגיד
אבל לא זוכר על מה
תמיד יש לזה קשר עם מה שהיה
"...ואתם עוד נושאים את קלון העבר
ותינוקות עוד יבכו את גורלם המר
והטעם הטפל עודנו נשאר..."
אבל זה לא מה שרציתי לומר.

חצי אפל חצי אכזר
הולך בשדות של טל ומטר

שיר ילדים
ילדה קטנה, לב כה גדול
שומר מכל וכל,
ילדה יפה, כוכב קטן
זוהר, בלבן.

גן עדן
הגלים נושקים, נוגעים בנפש
בנדנוד עדין חודרים עמוק,
ובלאט מתחיל, להתעורר, הרגש
בחינניות, ענוג הוא ומתוק.

אלגיה
עולמנו גווע לאיטו עם כל חמה נוספת
נשמתנו תשוקתנו בנו עודנה בוערת,
לעולם כמו לב האהבה הינה יוקדת

תקשורת סבוכה של מלים ומכתבים,
לאט דרכנו עוברת בינות צללים ואותות.
כעת ננעצים אל מלבושינו - הספרים,
ואל האדמה, דם וידע ייטמע -
עם הניירות והאותיות.

בלדה
קינת אהובה, אהובת לבי,
דמעותיי נסוכו המה בשקף דמותי

אהבה
נרות ואבוקות ולפידים בוערים
אל אש לבי לא יקרבו,
לאור נרות צלילים עודנם זורמים
מתיקות הלב הנודד כמוהו אנו.

בדידות
שחפים שחפים,
את זורקת לי מבט
מבטך מתנשא למרומים,
גם עיניי נשואות למרחקים

רומנטיקה
ככלות היום המפציע, מפיץ ריחות הדרים
פוצע שמי תכול נוגה, צובע שמיים חיוורים.
קלות הרוח קרירה היא בבוקר שקט ודל
אך קריאת תרנגול נשמעה ממרחקים.

בחוץ בגשם בלא מטרייה
עומד אני בשקט בדומייה,
מחכה בינות שחרית לערב לשלג צחור -
ממתין ללב אוהב וטהור.

שנהב, זהב טהור זולג ממצחך
עטוף משי לבן, טוהר לבך
דמעות המסכנים
אלה שלא תחושי כלפיהם דבר
עברת על פניהם, כל זאת עבר

אל בינות צללי הקדם
בין ארובות העין הצופה אל על
בינות הצופיות, הורדים ונחל קט
כאלה הן תמות שוכנות לעד לבד
בצד הולכות, על דרך צרה
קרה אפורה ועקלקלה, נמתחת
אל על, מעבר לגבעות לבנות צחות
תמות, קרות כשלג סתמי

וחי - דומם הוא,
איחוד נשכח נדיר ביופיו וגל נישא
מטביע אדמה לבנה,


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אקוסטי

מילים, לחן ושירה: טל אלשיך
הפקה מוזיקלית: ניר בכר




אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
אמרתי לו:"אתה
יודע, במה זה
שונה"
"במה?" - הוא
שאל
"כן" - עניתי
"מה כן?" - הוא
התעצבן והוריד
במצח שלו התחיל
לרקוד רומבה -
"במה זה שונה?"
"במה" - אמרתי,
מתחיל לחשב בראש
מה אני אעשה עם
חלקי בצוואה -
"תיכנס ותראה"


תרומה לבמה





יוצר מס' 69. בבמה מאז 2/1/99 20:18

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לטל אלשיך
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה