[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כאן, בזה המקום, תל משקעים,
פרוסים לגיונות של שנים ורגשות פקוחים.
רגעים שרציתי לשכוח
דרך הנצחת הרטט למילים.

בדמי, בסער בדווי ובברכה
אסלול לפניכם, דברי שאט
ואהבה.


אך הנתיב רצוף מישורים ומהמורות,
וחסר זכר ללבנים צהובות...
אך בו אין סימוני דרך,
ואין ציוני שנים.
אל נא תיראו רעיי
יובילוכם בבטחה, ברואיי,
מסויטי הלילה ועופר האיילים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
היפרדות
"בשביל זה אני משלמת לבית ספר? שילמדו אותך לחיות בטירוף
הזה?!"
"מה יהיה איתך?! כל היום בבית, צופה במכוניות ההולכות והשבות,
חולמת! חלומות הם לחולמים. זה העולם האמיתי! אין מקום
לחלומות!"


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
ואתה הרי זוכר את
הפעם הראשונה
כשאמרת לי, מבוייש:
"אני אוהב אותך. ילדה."

הרהור
כשהרוח תחדל לחלל
בקני הסוף?
כשבערת האש לא תאכל
בבשר החמה?

אהבה
ואני מחכה שידליקו פנסים ראשונים
ברחובות,
ואז,
התפאורה כללית תשטף
בגשם זלעפות,

הרהור
והם אומרים:
"תיפלי,
תיפלי לעוד חלום,
לא יקום היום."

בדידות
ושוב אזדעק בקול,
ובכהות חולשה.
היש מכאוב שאיני
אורגת כאישה

כמיהה
"סליחה, אני מצטערת.
טעיתי בדלת.
זו לא הכתובת הנכונה,
מסתבר...
הבאה מימין?
אני אברר."

דיאלוג
המליחות רבה,
והעוקץ?
בבשר הנע.

רומנטיקה
ובברוא אלוהים את האישה
אמר:

"לכי לביתך הזר
השקי עבדך יין מר..."

אהבה
והיא יקרה מכל מחיר, אך דורשת דם.
והאשמה בה,
בכל המפלות, בכל הבלבולים,
בכל החלומות.

אהבה
רק שתעבור,
שתלך ותקום, הלילה.
לא אמצא ראשי לחשוב,
רק לאהוב,

לאהוב

ייסורים
כאן את פה
ואת יפה,
אני זוכר אותך
כך...

לרגע, כך היה לי נדמה
שביקעתי בו סדקים
רזי חסדי שמיים וצווחת מעמקים.

אהבה
והם עוד זוכרים את הנהר,
את מי הפלג, והמבוע
את לובן סדין הבוקר
העוטף,
אגדת עמק וגלבוע.

וידוי
על העור החשוף
אל מול סדקי הירח
אות הארגמן יפרח, כמנצח.

ייסורים
אור בין ערביים על קברי אהבותיי
שאריות של רוע וטעויות בשתי ידיי

אהבה
ערוב תערובנה לי איילות השחר
אחיותיי,
לטופות ורוגעות וגופן שבע נחת.
ובעת דמדומים תצאנה לחפש
טרף צעיר וחף מפחד.

גיהנום
היא המציאה את המשחק
בצרפת באור אדום
מאז היא משלמת באבק
ובמיטת הגיהינום

בלדה
חרוש מכאובים מגלה חרטה
מן התרדמת יתעורר ישמע זעקתה
יער אפלולי מחריש את קול המעונים
המרוץ חסר יכולת מול עוצמת המחוגים

געגוע
ואתה, איכה?
עוללי הקט, פרי השמש
פרי הגשם,
אהבתיך. כמעט.

ייסורים
ואני כאילו יכולה להתקרב יותר
לפגוע פחות
לנצור יריות,
ובעצמי?
אוספת זכוכיות.

אלגוריה
אין מנוס,
לא דרכי מפלט
לא צוקים איתנים
סביב לערי מקלט
ויש חוקים נסתרים במרוץ,
האם תשמע קריאותיי?
ותבין שאין מנוס.

תחושתי
אין מספיק אור לבנות שוב את הגשר
לעבור את אותו השער
לפרוץ את אותה הדלת
והמרחק ממך לא רחוק, כ"כ עמוק
והספק שלנו חמוץ אבל מתוק

הרהור
הים נגע בחוף בלי שוב
חיפש לו חלום אחר ואחר אחריו
לא רצה לתפוס מקום
לא רצה שוב להיות

אהבה
ואם הטרגדיה שלי בסוף תנצח...
הוא יהיה אסון, או אולי פשוט אסון מבורך.

קינה
הם נמים בתוך ענן של נעם ותמימות
שחור הצל מתקרב יוצר את העיוות

בלדה
והיא לא תביט אחורנית,
לא רוצה בשניים.
פרוצה ובתולית,
נושכת שפתיים.

מקום
וגם אם אלך לא יאבדו,
ישארו בי עוד חיים
בין כתלי הבטון
ושתיקות האבנים...

אהבה
הקו הטשטש בין שנאה לאהבה
אתה כבר לא יודע היכן אתה עומד
מוצא סיבות חדשות למריבה
ואני יודעת שאתה מפחד

אהבה
כי תם הסיפור, פנטזיה נהדרת
כשמתוך נבכים הדממה בי שוברת
חיי שסועים לשניים טמונים בידי הלץ
במקום בו אני תלויה, לאורכו של העץ

וידוי
בדמי, בסער בדווי ובברכה
אפער לפניך אהובי, דברי שאט
ערגה ואהבה.

כמיהה
מדוע זה בוששת לבוא?
תלמי ירח כסוף, הכסיף
אל הספק
אוושת קלות כנף העצים

הגות
והתפרקנו לתוכנו
מפושקים וענובים זה בזו
וזו בזה, יגעים

יחסים
אתה האויב המיתולוגי של עצמך
ולא נמאס לך להלחם בתחנות רוח שקטות
ואם אני נכנסת אל ביתך
אתה מכסה את שברי הסודות

אהבה
היו ימים שלא זכרתי את פנייך,
לעולם לא תדע איך זה להיות שוב בלעדייך.
ואהבתי כל רגע ושנאתי כל דקה,
הקרקס שלי -האהבה שלך.

נוסטלגיה
ערב לוחש דמדומים,
לימה כחלחלה
נפרד מהיום בצבעי מלחמה
מעליו אור נוגה נשזר בזוהר גחליליות

זה תופס אותך, תמיד, לא מוכן
לא מוכן למה?
הידיים רועשות
השפתיים רוטטות

דיאלוג
ואולי, היא מכירה אותך יותר טוב מכולם,
ואולי, היא יודעת שאין כמוך בעולם.
ואולי, היא רואה דרכך את כל שמתרחש,
את הרצון בוער כאש...

קובץ שירים
ברחם; כהונה רודפת אחרת,
וביצורים לה רכים.
ומבטן; אהבה אביקה, ולה,
רזי מנעולים.

שואה
והניצוד אחוז מורא,
ולזרועותיו כתובות ברזל
ורק שפתותיו נושאות תפילה
שלא ייפול או יכשל.

אלגוריה
"בואי! קחי אותי עימך"
צעק לי החול הקבוע בים
"אינך יודעת להזרע במקום
ולא להיסחף באהובך לעולם!"

אהבה
כמו במערת נטיפי מים,
אתה מטפטף בי לאט
זורם בעורקיי בלאט
העצב ניצת.

גורל
פעם חשבתי שלעולם לא אקום יותר
מהחדר החשוך וקולות המאורר
וזרקתי את השעון על יד הדלת הדקה
התכווצתי במקלט עד לריח הדלקה

וידוי
לא הכרתי עוד אותך
לא הכרתי את עצמי

געגוע
חיוור פנים מול דבש שפתייך
עם העוקץ הקורע את עינייך
לא שנאה ולא רעות
אהבה שזורת תשישות

יחסים
עולה על המסלול, שלנו לפני הגשר
ובחנתי את המצב ואת הסיכוי לקשר
ישבתי שם שעות עד שהשמש כבתה
ומה שאני רוצה, זה רק לחזור הביתה.

מחאה
ומבלי שארגיש אני מתפללת בליל,
שרגלי יימצאו את הדרך הנכונה.

געגוע
עם ספקות רבות נעוצות בלב
לי זה כאב ולי זה כואב

יחסים
ואנחנו נמשיך יחד לישון,
נחלוק את הארון
ככה זה נראה מבחוץ,
מהחלון,
וזה מה שחשוב
גם אם בפנים הכל רקוב.

כמיהה
שמעתי אנשים אומרים
"הדרכים מתמזגות ונפרדות"
תסביר לי
למה הדרכים שלנו לא מתפצלות

אמונה
היא שונאת אותו ביום
ואוהבת בלילה

ייסורים
והאהבה,
ומכשוליה... ריקים
ואוהביה קשים
איך אין בה אנשים

סמים
מבעד לגדר התיל יש גן עדן של פרחים
הוא היה שלי אז פעם, אך בחרתי בקוצים
אבוד בתוך מקום שלא מוכר לי, אך זכור
בזכותו ידי זוכות בסוג של טלאי או עיטור?

בדידות
זה פחות אולי יותר
מבודדת את עצמה
מכל רגש אפשרי

הרהור
שקיעה מעל הים - וליבי הולם בפראות
כמו ירח מהפנט גלים אל הגאות
ואני שונאת את מצבי רוחה
אלוהים, כמה שהיא הפכפכה!

אהבה
ואני יודעת שעמוק בפנים
יש בך את כל מה שאני מחפשת
אבל אני לא יכולה לחכות לך יותר
אני כל כך מצטערת

יחסים
איך הייתי מתמכרת אלייך,
נושמת אותך.
את הריח שלך.
את הארס החד שנטף ממך.
-איך הייתי מתמכרת אלייך.

מחאה
כי תחת הסכין האומה מתחשלת
לנטרל את היריב בזאת היא דוגלת
השק על הגב מכביד את עולי
אפילו השמיים כבדים בשבילי.

אלגוריה
פעם חשבתי לטפס על גגות העיר
לצרוח,
מי הרי מכיר?
ילדה קטנה ומלוכלכת.
עם טיפת צבע זהב
ממרומי שבילי הקשת.

תחושתי
את האהבה והייאוש-קשר ביחד
זה נסיך הקרח שלי, נסיך הפחד.

פוליטית
סדום, יקירתי הקורסת,
מתפרקת לרסיסי חרפה.
לא אנוש, לא צרצר לא כלב,
יציל עצמו מן השאון הנורא.

אהבה
זאת היית את בסוף נובמבר
במבט צועני-יחף
זאת היית את בסוף נובמבר
בהליכת טנגו מרחף

פגשתי אותו מול כל המסכות
ראיתי את היופי שהן לא יכלו לראות
הוא הגיע בדיוק בזמן

געגוע
פורצת לבתים רוח צפונית מסעירה
בלב מבלבלת, תקוותה מעכירה
נשימה חסרת רוגע וצפופה עד מאוד
קורא לה הטבע לגלות את הסוד
רחש הרוח בעצים הנושרים

ייסורים
ספרי איך הרעל מתפתל בעורקיה
ועל הכתר שנעלם לעד
ספרי על כל כאביה
ספרי ואל תחסרי אחד

חלום
בו השחפים הלבנים נוסקים
מעל רקיע של בזלת.
ופצעים ישנים נחבשים,
במגע של אור התכלת.

אהבה
והייתי רוצה לשנוא אותך כל כך,
לשנוא את הרגע שבו הכרנו.
זה לא יעבור,ולא ישכח,
הנהר ימשיך להתגבר לו בין שנינו.

אמונה
הרגשת תמיד שמישהו למעלה,
אוהב לשחק משחקים.
מנסה לשבור או לחזק אותנו הלאה,
עוקר מעליי שורשים.

אלגוריה
ואתה שראית אותי שוכבת, בצל,
תחת כפות התמרים
נשארת עומד.

אהבה
ולא היה בינינו דבר

כמיהה
אולי מישהו מכיר? מישהו ראה?
היש סימן? לאן היא נעלמה?
היכן היא נרדמת? האם היא אבודה?

אהבה
אין מקום ואין אחר
גורלך רץ וממהר...

אהבה
וכשאקרא בשמך
אחכה למענה.

אהבה
לגיונותיי שעמדו דרוכים על המשמר
נעתרו לך בערגה איש יקר.

יחסים
תברח,
אסוף את כל החלומות,
למקום אחר, לאשליות.
תברח,
אבל אני נשארת,
שם וודאי תחליף אותי אחרת.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
חוסר אונים
הייתי חדשה, בובה כך הוא קרא לי
היה אומר: יפה את מכולן ואף יותר
בובה, היה מסרק שיערי מלטף ושוזר
וכשהתעייפתי הלכתי למיטה
היה מלווה אותי ונותן לי נשיקה

הומור
לאחר טיעונים אלו אני מוכיח לכם בזאת כי הזמן - קללת קיומינו
מביא לנו סבל רב עקב לחצים שחוזרים ונשנים.

אהבה נכזבת
ובכול פעם שאני רואה אותך.
אני נזכרת.

מכתב
אני מתנצל שלא ניקיתי את החדר כל שבוע
ואני מצטער שלא בכיתי, כששמעתי על הפיגוע
אני מתנצל מאוד שלא אמרתי לך שאני הולך
ואני הכי מצטער שלא נפרדתי ממך...

והרימי מבטך אל פני השמיים

ואז אני אדע שאת אוהבת אותי - עדיין

הרהור
ראיתי אותך מקשיב לדופק, לא מקשיב, כמו מאזין ופועם בו...
על כל הדף, קול מזערי ושולי שהוא מתחבק מבפנים - אך לא גווע.
ומדוע לא?!
מדוע לא טבעת בזרועותיך ובגדת באופי האנושות כולה?


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
"לא ילדה קטנה, לא משחקת משחקים."
"לא הולכת במעגלים, גם לא רצה."
"המקום הזה נטוש ואיש אינו משוטט שם, גם לא אישה."
"ובסך הכל..."
"פמיניסטית-ליברלית."




אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
למה כשבינבה
חונה בחניה
כפולה, וכל העם
ראה את זה
בפריים טיים,
עיריית תל
אביב-יפו לא
סינדלה אותה?


מתוסכל, מנהיג
העמותה לסינדול
בינבה


תרומה לבמה





יוצר מס' 52504. בבמה מאז 1/7/05 0:34

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לתאיר הראל
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה