|
היא דפקה עוד מספר פעמים, אך איש לא ענה לדפיקותיה.
לבסוף, מיואשת, היא אמרה -
"סת', זו אני, קייטי."
סת' הזדקף. שערו הפרוע היה עכשיו פרוע הרבה יותר, אם זה אפשרי
בכלל, ועיניו הירוקות נפקחו מיד.
הוא אכן לא היה שם, הוא היה במקום שנקרא "חלום". חלום בלהות.
|
הוא נזכר באשתו, שהייתה נוזפת בו על כך שלא היה מפסיק לשקוע
בעבודה.
הוא הרגיש מותש. מה היא רוצה מחייו? אפשר לחשוב שמחוץ לביתם
אנשים מנהלים שגרת חיים שונה. פעם הייתה מתמרמרת שהילדים לא
רואים אותו מספיק, אז ניסה לפנות מעט זמן עבורם. אבל עכשיו הם
גדלו ועזבו
|
דיויד הביט באנשים הלבושים שחור. הם היו כמעט בכל מושב, בכל
מעבר, אוחזים בסלולארי ועונים לצלצולים שחוזרים וחוזרים.
באופן כללי, הם נראו כמו עשרות כפילים המדגמנים אופנה חדשה של
חליפות עסקים.
הזקיפות, הקומה, האופן שבו החזיקו את ראשיהם...
|
|
|
שני ילדים
ושניצל נכנסים
לחנות ממתקים
ומתחילים לגנוב
מכאן ומשם.
לפתע, נכנס שוטר
ושואל את הילד
הראשון:
"ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לקנות את
זה".
-
"טוב. ואתה,
ילד, למה אתה
גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב, אני
מתכוון לשלם על
זה"
-
"אה, טוב. ואתה,
שניצל, למה
אתה גונב?"
-
"אני? אני לא
גונב. אני
שניצל."
- השניצל - |
|
