|
היום השלישי למלחמה השנייה נפתח בהרבה מתיחות בחלל המטבחון
המדיני החדש. היה זה אהוד שפתח וסיים את הישיבה בדברים הבאים:
"רבותיי, אנו נמצאים בנקודה קריטית מאוד למפלגה שלנו מבחינת
מעמדה הציבורי. עלינו להחליט החלטות קשות מנשוא."
|
אזוקים כבולים ומוכים ישבנו חמישה אנשים בניידת הימ"מ הגדולה
כלשפתע מכשיר הקשר החל לעבוד. "כולם מוזמנים לעצור את הפעילות
שלהם ולעבור למרכז סאן-שיין עקב חשש לפיגוע המוני שמתנהל במקום
רות סוף".
|
הבחור העומד הביט בו, חייך, פשט את ידיו לצידי גופו ופרץ
בצחוק...
|
ס' ישב על אדן חלון משרדו והביט בנוף העירוני המלוכך והרועש של
פתח-תקוה.
האנשים שהתרוצצו ברחובות למטה נראו בעיניו כנמלים עיוורות
וממושמעות.
|
"מה זה האינדיאנה ג`ונס הזה? קדימה להמשיך לעבוד, אין שום סיבה
לעצור"
צעק השף הראשי וכולם חזרו לעבודתם.
|
אך אל דאגה יש לו למיצי הקטן יותר מנשמה, לא שלוש, שבע.
|
השמש שוקעת מעל ארצות החום
שומרת אמונים לים התיכון
|
הלב שלי סגור בתוך כספת
פעם היה מוקף בחומה
ופעם פעמה בליבי מלחמה
מאות לוחמים אוחזים
|
שתיתי פפסי מפחית
אכלתי במסעדה יוקרתית
|
ואולי תמיד ידעתי
אך דאגתי לטשטש עקבותיי
|
ככוס קטנה במדיח כלים עצום, יושבת לי זו המחשבה, במוחי.
מוחי המעורפל מקיש את אותותיו על מקלדת דמיונית אפלה וקצת
שטנית.
|
האדים יחגגו בחוץ ובפנים, ישוטו אל על. עם אדי הקטר הם ייפגשו
וכולם למעלה את אלוהים יברכו.
|
"."כן, נכון, לא הייתי אחד מאוהדיה". "בנוסף לכך, אני קורא
בדוח, שאתה ומספר אנשים נוספים הייתם מעורבים בעלילות קונדס
כנגד הנפטרת"."כן, מעשי קונדס כמו בביה"ס". "למשל" המשיך השוטר
"פעם שמתם לה סיכות על הכסא"."נכון, הטבענו את הסיכות בשמן
מכונות, היא התאשפזה ל
|
העתיד הוא עסק מתקתק לאמיצי הלב.
|
לפעמים אני מרגיש כמו השכן ההוא שנעלם בשבתות.
|
נכתב מדי פעם במרתפי צינוק משקפיו של מי הקרח המזעזעים.
|
במסדרונות דמיוני צעדתי אל הדלת עם מזוודת עסקים בידי הימנית,
עוטה על גופי חליפת עסקים. אני פותח את הדלת לתוך הבית שהיה
רכושי שלי והאשה, שהיא רק שלי, מחכה לי, מצפה לי עם חיוך,
ארוחה חמה ונשיקה. את הארוחות הם ממש בישלו אז עם אש.
|
כאן, ביומן, כאשר אני מעלעל בו עכשיו, אני חווה את חיי מחדש.
מתבגר, מתפתח, בוכה וצוחק.
זכרון הילדות מתעורר בי כמו חלום ישן ומתוק.
אפילו את האהבה הראשונה חוויתי, כאן, פעם שנייה, תודות ליומן
זה.
|
כל שורה שחלפה לנגד עיניי חיזקה את ההשערה שסברתי - מדובר כאן
בעדות ממקור ראשון על חיי אותה תקופה.
המעניין באותה תקופה הוא המרכיב האירוני המחובר אליה, כמו
תינוק לאמו.
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
