|
hoo dear creature, hoo dear child your straggling
morn.
יונתן פסע לתוך הגן, התיישב על ספסל ירוק, פתאום שמע רטינה,
היתה זו גניחה של הספסל - מי אתה? שאל הספסל בבהלה:
|
לא ששעוריי הנשק של מיה היו יותר טובים, אבל אז, כשהאחיות עשו
לקולט מנהלת המחלקה, פן זה היה נורא.
היום בדרך לעבודה, לבושה הייטב, שוב ניזכרתי בהן. ברופאות
שהיו שיא הטיפוח... רק שצרור המפתחות לדלתות שנפתחות רק
מבפנים, הרס להן את הלוק.
|
אותו בוקר התעוררה נורית מוקדם בחוץ עדיין היתה חשכה, היא עשתה
לעצמה כוס קפה.
המטבח היה מסודר למשעי ורק מעט דברים נשארו בכיור.
היא הסתכלה בראי, מנתה את שינויי השנים והעבירה יד רועדת על
לחייה.
אבשלום עדיין ישן, במיטה הזוגית נראתה דמותו מעוררת שלוה.
|
כשהתעורר חיים, הלא הוא חמי וחשב על כך שהוא הולך היום לגן -
פתאום ניזכר בחבר שלו, החבר אף אחד. הוא ניזכר שיש לו חבר
שהולך איתו כל הזמן, גם אם בגן, גם אם בכל מקום והחבר אף אחד
היה ילד בגן שהולך אל הגן.
|
שמעתי שאתה אוסף מחשבות של אנשים. כן ענה פעם היה כאן בית ממכר
לעתיקות וזה הפך לחנות ממכר למחשבות ספוקינג וורד הדגיש מעלה
את ידו על משקפיו ובחן את האישה שמולו.
|
אופטימית, האם זו אני,
זו המורגלת לבכי וצרחה
אלו הדברים מהם נובע אושרך.
|
אני חשבתי על פיקסו
ועל ה"עלמות מאבינון"
האם זה דימוי לכוד בהיסטוריה?
|
מרצד כזהב היית,
ניתנה לנו מלכות!
חשבנו אנחנו נורמאלים:
פירכסו עצמותינו מכל שטות,
ולב אכזר סבר טעות,
חריגות.
|
ובבוקר הציפור
כמו מצפן
מרשרשת וחוצה
את הרקיע
|
בדלי סיגריות
כמו מציאות
משטים, משטים
ציור אקוורל
|
בתחתית הלב
יש גשם של כאב ומישהו פינה מקום,
והבית זונות חוגג,
מדינה אוכלת
|
לא זה לא עניין של עייפות
אני ישנה די
זה עניין של כאב
זה עניין של אכזבה
|
בגינה מנתרת יונה
היא אינה מבחינה
שבה אני מביטה
אולי תעשה
|
התנה אותי לאושר, אהובי
חדלתי לראות הן תדע
והנמלים בוקעת מתוכי
כאילו הייתי אדמה
|
אני אישה שמקשיבה לרדיו
אני אישה ששופכת דיו
אני אישה שמתחננת לנישה
אני אישה בלי מיתר
|
ושוב המילים,
אל מול הכאבים.
חשבתי לסרוג לעצמי
תיק מצמר עם חרוזים כחולים.
|
3.פגיעות נפש איומה
זולל השרב,
מתחת לכך
סכין,
כמו שן של שנהב
|
שחרר אותי מהחוקים,
שחרר אותי מהחוקים,
תניח אותם לאלו
שלא יהיו כה טיפשים
|
חורף יבוא, ותמיד העגמומיות שבו וזו שבי, ארגיש שייכת
ולמה איש עגום איננו כמו חורף
איננו דומם, מדבר הוא בשפת בני אדם
|
אקנה לי שני תוכים
אחד יקרא חושך, אחד יקרא חופש
אקנה לי שני תוכים
איתם אשים פתקים
בין הסדקים - של החלומות
|
עדויה בטלאים של יאוש
מחרוזת של אבל מקיפה
את פנייך הנאות, שושן צחור
בחייקך קופא בעשן סיגריות
|
אני חושבת עלי ועליך יושבים יחד בבית קפה
שותים קפה
|
הבוקר בא מהר כל כך,
רחוב מלוכלך
אור השמש עליו נשפך
|
לא אחת לא שתיים
הזין שלך קטל
לא לאחת לא לשתיים
הפכת את החיים למשל
|
יותר מאשר בספר/
ניתן את האמנות
לפגוש בחלום
היקסמות ההזיה/
|
אני אוהבת
לשמוע את המחשבות
רצות בתוך הראש שלי,
יש להן קצב כל-כך נעים
|
בוקר, כוס קפה
מיחצ"נת את עצמי
ליום החדש,
יבלת השמש בתחתית
|
רגע אחד של שקט ביום, בבוקר
עם שתיית הקפה,
ממתינות המחשבות
בטרם תצלפנה
העיניים גומעות מלוטונין
|
נפשי שרויה במציאות רדודה,
כמו חלוק נחל,
שחרג מהביצה.
לטאה מטפסת על הקיר,
תמיד, תמיד
צריך להסתיר.
|
גם השוקולד משוה
את עצמו לפרה
לו רק יכולתי לראות
ציור יפה
|
וקראנו עיתון
והיו שם פרזות
והיה שם סלנג
וחשבנו שזה מסביר לנו
|
שולחים העצים
זרועות
לשמים
סיגריה משילה את אפרה
|
לאהוב בחל אביב,
מין פחד שכל מילה
תוכל לשמש, למין מזימה נגדך
שכל מילה ש"הותזה"
|
גופי פרוס
ידי פתוחות לרווחה
אלייך אלוהים,
כמו נזיר בודהיסטי
|
נחה
לא עושה כלום
שומעת את פריקת העול
שבאקורדים
|
תארו לכם,
עולם עם צבעים
במקום זיונים.
תארו לכם פרחים מחייכים
|
יצאתי חוצץ נגד העולם
העולם יצא חוצץ נגדי
איבדתי את כל בטחוני העצמי
בנשמתי שוכן איש אביון
|
קשה יותר ויותר
להיות בן אדם בעולם.
אותה היכולת לראות
עולם ומלואו -
|
שוב דימיתי
לשמוע מי מעין
מפכים, העדין,עדין
הזה. אבל התחושה
|
אני רוצה להריח את תרצה אתר
עצוב יש מי שמהעולם נשר,
מותרות תמרורי המציאות
נכתבים ללא לאות,
הפלא ופלא,
|
הוא קים בי הכח
וצריך ללבותו עם שירים
עם צחוק במקום דמע
עם שמחת הנעלבים
|
ובחג פורים הלכתי לפסיכיאטר, להלשין על הרגשות שלי
אין כמו ציור טוב למצב רוח רע
הכאב דלק דלת האשמה -
העלם שממה
|
כבר גמרתי לסבול,
מיום האתמול.
מכל הציירים הקלסיקונים
דירר הוא האהוב
|
הצורה נוצרת
את שהיא
יוצרת, היצירה
מוצרת
|
ובמחלקה הסגורה
היו שתי בובות מצטיינות
אחת אחרי
שלושה התקפיי לב
|
תינוקות מבוהלים בעגלות
כמו חיילים השבים מהקרב באלונקות
פיהם פעור כפי חתול (הוי, הוי סילביה)
מהו הדימוי הניבט אליהם?
|
ציור ראשון מתוך חמישה
צויר על קנאווס בצבעי אקריליק
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אם אבא שלי בוחן
- אז אמא שלי
בוכנה?
צעיר מתוסכל
הגיגים והגיגיות |
|
