|
שטות גמורה.
חבורה של ילדים משחקים בערימת כסאות. והצחוק נפלא כל כך, מתחבר
לנשימה. החיות בוערת.
|
ההוויות הנעות מולי, הנושמות זו לזו, הקונסטרוקציות הנעות
כסקיצות למשחק שולחן. משתטחות מולי.
|
"הלו?" עיסוק בדבר אחר...
"אני עסוק כרגע".
|
תינוק שחור לבן
חולם הרים ושפה
|
ילדה עם שיער אדמוני מתרוצצת
בין עצי צפצפה קולניים
שיערה האדום מרצד לאור
בעלבון לשמש הלוהטת
|
הכאב בוער בי
תחושת קיום מדכאת
נוזלת לאיטה
כשעון חול מזכירה נשכחות
|
תוים משחקים באצבעותיהן
בורחים ומסתתרים במשחק אימים
ממני
|
צחנה של בשר חרוך
צפה באויר
צפה ומפטמת את האש
ואין שישמע את צרחות הכאב.
|
מטביעני במעמקי השכחה המעופשים
חונק אותי ללא רחמים
ורצון עז לברוח נבלם תחת כוחך.
|
|
|
לבד, אתה גר
לבד, אוכל לבד,
שותה לבד, חי
לבד, על המצח
כתוב לך לבד
אז על מי אתה בא
לעשות את
הפוילרשטיקים
שלך? על השליח
של הפיצה?
קח את הפיצה
הזוגית שלך
ותחנק איתי.
דב נבון לשי
אביבי, בקטע
מתוך מערכון -
מתוך אחת
מתוכניות
המערכונים
הגדולות שנוצרו. |
|
