[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סיון בסקין
צילום: איליה מלניקוב, "טיים-אאוט"


אל היוצרים המוערכים על ידי סיון בסקין
משוררת ומתרגמת. ילידת 1976. נולדה בווילנה, גדלה
בקיבוץ באזור חוף הכרמל, למדה אמנות פלסטית, היתה
מדריכה מוערכת בממר"ם, התגוררה שנים בחיפה
וסביבותיה. בוגרת הטכניון וכלכלנית לשעבר. כעת עובדת
כמנתחת מערכות ומתגוררת בתל אביב. כותבת שירה מגיל
צעיר מאוד. בשנים האחרונות מפרסמת שירה בקביעות ברשת
ומחוצה לה ומרבה להופיע עם הקראות. פעילה מאוד
ככותבת וכמתרגמת בכתב העת הספרותי "הו!" בעריכת דורי
מנור. ספרה של מרינה צווטאייבה "סיפורה של סוניצ'קה"
בתרגומה יצא לאור ב-2005. ספר שיריה הראשון, "יצירה
ווקאלית ליהודי, דג ומקהלה", יצא לאור במרץ 2006.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סיפור בחרוזים
מיאו, מיאו, מיאו,
ניום, ניום, ניום.
אין קקאו,
אבל יש רום.


לרשימת יצירות השירה החדשות
וכל מה שאני רוצה, כשבתערוכה מקרית
אני רואה דבר כזה, הוא רק לצרוח בעברית:
"אינכם רואים מה מצפה לכם, פוסטמות?
זה ייגמר בחפירות, זה ייגמר בדם סמיך

כל מקרה פחד-מוות הוא טעות של המוות עצמו.
זה לא בדיוק בבטן, כמו שאמרו נערי אסקימו
לימון. זה בכל מקום ובכל איבר:
אני מתה? כבר?

לא בשבילי - אך כתיבתך ניתנה לי,
כאות ההתקרבות האמיתי,
כי כל מחברת לא פונקציונלית
הינה בחירה אקטיבית בשפתי.

אורידיקה המותק כבר איננה רוצה הביתה,
וזיתים יתומים כבר נופלים על האדמה,
ומי שבא ולא שאל: "את באה איתי?"
כבר מתחמם ופושט את הגלימה.

לא אבוא מאסיה, נוהם וזקוף-זנב,
ולא לי ימתינו באימה
בכיכר העיר עם מטילי זהב
ועם בת המלך התמה.

אין חורשים את הרקיע.
אז אמרו לי, בשביל מה
את גופינו להוגיע
ולחרוש באדמה?

כשאני אמות,
איך תראה את הזמן זורם?
("תינקי... תבלעי...
תקראי דיומא...")

שני ליטאים, הזוכרים את שפת אמם
עוד פחות משהם זוכרים
את אמם, נפגשים בערב צונן
בבית-קפה פתוח ומעלים
זכרונות.

מה, אתם סתם נהנים לספור עד עשרת אלפים?

ראשים נופלים. האם הדמיונית של הבורבונים
סופרת את בניה: "לואי, לואי, לואי..."

ובזמן שבשר הסלע
עוד בוחן את כף רגלי
וחושב, "אני אראה לה
מהו סלע אצילי",

כמו בציור של רפאלו סנטי,
אור אמהי מעל ראשינו חג.
אני ילדה גדולה: אני הכנתי
למשפחתי את ארוחת החג.

מחאה
Leaving Europe
Is like leaving somebody else's party

מחאה
לעולם לא ננסה להלוות לכם שוב בריבית.
לעולם לא נמכור לכם אף כוסית נוספת של צויקה.
לגבי הפרוות - כבר למדנו שלא יפה לעודד
ציד של צובלים אצילים ביערות סיביר.

תמיד אוכל להיות נהג מונית פקיסטני
או מגלגלת להומו הראשי, או גלריסטית רחוב.

מורבידי
יש פאב בפלורנטין, ברקטום של טי. איי.,
שם לא נתפס קטין על סחר בסרטי
מסע; הדג משתין בשמן, מת וגוץ.
יש פאב בפלורנטין, והוא נראה כחדר אוכל של קיבוץ.

תסתכלי מגובה אולימפוס / מעוף ציפור / תודעה,
תמצאי נקודה אפורה-אדומה, כאונה קטועה,
שם נושאים שמות לשווא ונשים בעברית,
שם אני מונחת, מקופלת בעוברית.

בלדה
זריצקי, סטימצקי ושטרייכמן
שתו בירה נשר חמה,
ראו בחורות בביקיני
אבל לא העזו לשרוק.

ספרי פנג-שווי
ממלאים את המדפים שיוחדו לספרי ארכיטקטורה.

אלגיה
הברברים הגסים הללו יחלקו איתך, רומא,
זרע, יין ולחם, וסגידה לגבר צלוב!

שירה עתיקה
יש לי דם אצילים. יש לי סבא מצביא.
יש לי זיבה וכפוף גבי.

"איך ויקי?" "נשואה, שני ילדים, רוקחת."
"והוא?" "תכנת." "וזה?" "תובע מוערך."
"וזה?" "הוא נהרג. תביני איזה פחד:
עבד הוא במחסום." "בתור חייל?" "אזרח.

עוד לילה ארוך,
עוד ברקס-גז, עוד חושך רטוב,
הנה, תראו: יצאנו מרמלה,
הזיעה של האודם, כואב לי הגב,
נים ולא נים, וסופסוף הגענו ליפו,
עוד לילה ארוך

המוות - ואני - עם פטרוזיליה,
אוכמניות ומלפפונים,
ובאפיק של נהרות הנצח
אצלי במקום הלתה - יש רק ויליה,
ומלאכים הם חסידות, יונים,
או ברווזים.

הגות
כל הפילוסופים נפגשים בספריה, דעתם לעולם אינה מוסחת.
הם חורשים על אפלטון, תלמידיהם מעדיפים את סאפו:
נערות שאוהבות נערות שאוהבות נערות זו פנטזיה שכיחה.

הוא שתיין עם שפם, וסוסים לו שלושה,
הוא פוקד מסעדה צוענית,
הוא נושא בעלת ירושה לאשה
ובצד מממן רקדנית.

מחאה
שלום, אני סיון,
אני הסצינה שלכם הערב.

ארספואטיקה
מוסיקה שעוזרת לא רק בהורדת הגשם,
אלא גם בריבוי הדגים בים והדגנים בשדה;

ארוטי
אני שבה אליך, ידידי קטולוס.
לבסוף לגמתי מקוקטייל הנטישה, שבמשך חמש שנים
נשמר במיוחד עבורי בצנצנת סגורה היטב
בקצה המדף העמוס שמעל הבר,
שמרוב כלי זכוכית ותערובות נוזלים
נראה יותר כמעבדה.

מחאה
אני כותב לך מאינטרנט קפה חמוד
מול משרד הדואר העירוני הראשי,
המשמש כעת כמפקדת כוחות צה"ל באוסטריה.

אלוהים לקח את שרדינגר,
חתלתול ללא זנב.
הוא לתוך חורי השטקרים
לא תחב את ציפורניו

ואינך יודע מה לא ברא השטן,
ואתה יודע מה כן.

מחאה
שיימוס הפך מומחה לפצצות.
הוא עירבב נתרן וזרחן,
הוא פוצץ שלוש מכבסות,
מפעל שימורים ומחסן.

ארוטי
אני זורק עלייך חופן גוגואים
ותחתונים צהובים עם תחרה.
אני רוצה אותך כאייקון הומואים,
אני רוצה אותך בטעם רע.

לאשתו של א איד קוראים, בהתאם, אאידה.
רמז לאופרה או למצרים העתיקה.
ובמחשבה עמוקה:
מי הגיש ארוחה כשרה לבוני פירמידה?

ובמגירה דוממת תתגלינה
חותמת שעווה דמוית תליון
ושתי שורות: "לכבוד נפוליאון
מספר אחת, קיסר צרפת, אי סנט-הלנה."

ארוטי
בנזונה, היית צריך לקחת
איתה את הכדור ההוא, היית צריך לצאת איתה למסע.
זה לא מוות ולא מטאפיסיקה מזוינת, זה
סמים פסיכדליים, אידיוט.

כל הכלבים - דרוסים בכביש,
כל האלים - מתים.
אוני תרשיש תביא חשיש
לארץ הפליטים

גיהנום
היה שלוש וחצי בלילה. נהגתי בגילופין.
שוטר עצר אותי וביקש לראות רשיונות.
לא היה לי, כי הייתי בת עשר והאוטו היה גנוב.

ארוטי
תוחזר המאדאם לאלתר!
אני רק אזרח קטן וזועק
ומוחה על כך שהחברה ממני גזלה
את הזכות הטבעית לשלם על סקס
בצורה תרבותית וקלה.

כתיבת שירה היא עסק פיזי,
ואהבה היא חוק הטבע,
ויד אמן מורחת צבע.
אפילו לנביא יש תיזי,

ואנחנו נעבור את עומר ואת באר שבע,
ואני אגיד, "יש עוגיות בתא הכפפות",
ואני אגיד, "ברוכים הבאים ליער שרווד,
כאן שודדים עשירים ופורחות רקפות."

מורבידי
הייאוש יבקרני כשאעבור בטעות בכפר,
כשאגלה ששכחתי כיצד פוסעין בדרך עפר.
המשורר הטוב ביותר הוא משורר זקן,
ויש בקביעה הזאת כדי לרוקן
אותי מכל מאמציי.

אלוהים
הילד יהיה פילוסוף, אומר אלוהים.
הילד יהיה רופא, אומרת מרים.
ייסד דת חדשה, הוא אומר.
יאכיל רעבים, אומרת היא.

סונטה
כי מהיום... אני זוכר את סטייל
סיכת הבה"ד בצורת לולב:
את צווארך נישקתי, משולהב,
בלשכתו של מפקד החיל.

אהבה
טענתי תמיד: שירות הנשים בצבא
מחסל את דימוי האהובה המחכה לחייל,
או, לפחות, מעביר אותו מוטאציה הגונה
ונוטל ממנו כל חשיבות תרבותית.

ייסורים
למדתם דבר או שניים אודות חיים בקרב זרים,
בישול בשר, פיענוח חלומות והפעלת מנוף
בבניית מתקן פולחני מונומנטלי לאחסון עריץ מת.

אצלי: אורבניקה, אצלם: ארוטיקה,
אצלי: ארוטיקה, אצלם: הרגל.
מאחוריי דלקו אורות האופטיקה,
ולפניי נבעט כדור כושל.

וחתול סמובארים מבסוט מלקק שמנת בצד,
ודופק מטרונום, ודופק מונה, וצעד נצעד

גיהנום
ישנן דקות בהן
כל העולם נראה - שלישי

גיהנום
אני נוסעת שוב לעיר הדמיונית.
האיש שהמציאה סבל מסיפיליס

גורל
"מאה שנים של אמנות", קטלוג אתנו-פלסטי:
רוסי יכול להיות ניאו-קלאסי,
צרפתי - אימ-,
גרמני - אקס-
פרסיוניסט.

וסוויפט בבית-קברות הלך לשכב,
כועס שספר טוב מדי כתב
ונקמתו, אויה, לא ננקמה,
ולא התמוטטה כל האומה.

בערבי שירה עם הקולגות,
בארוע עם מנחה דברן,
באולם מקוביות ולגו -
אני אוהבת רק את הפסנתרן.

מחאה
פירסט וי טייק מנהטן,
ד'ן וי טייק ברלין.
קח כדור בבטן
ושאכטת ונטולין.

רק תזוזות אויר שקוף,
כעלים רכי ריחוף
על ראשי, כאבק בחדר:
עור שמקבל ליטוף,
כלי שמקבל נגן.

יהודי, חיה את רגע
הבשר והתורה.
יהודי, לטף את אגו
האדם והפרה.

אהבה
ההבדל היחיד שמצאתי הוא אי-תלילות הנוף,
קצת יותר מלוכלך, הרבה יותר בר-חלוף,
מכיוון שרחובות עמוסי ניירות אריזה וגלגול
משתנים מהר יותר מהרים, ומתמלאים באיקס ועיגול.

הגיעה העת
להוציא את הטרגדיה מהבית.
הקידמה הטכנולוגית מאפשרת צילומי חוץ.

גיהנום
מכרתי את הזכויות. בקרוב זה יהיה בסט-סלר.
ואתה אשכרה לא רואה שמשהו לא בסדר.
אינך שואל מדוע, למרות שאתה בקרוב בן שלושים,
אני עדיין קונה לך טוניקות וסנדלים,

יחסים
שובר את הזרת-גוזר את הזרג.
רק דגים מתים שוחים עם הזרם:
מושט-אמנון-שפמנון-זאב ים.
דג עם חזרת, יהודי מאוים.

הלל
הרשל'ה חתם עליו בשם בדוי והביא אותו למנדל,
ועל הכריכה האדומה התנוסס השם: Das Kapital.

מחאה
ובתוך משקופים -
עמודי תלייה
בהקשר מהוגן -
הנשים הקנויות
עם תוכנית מעטפת

הפרפר, לעומת זאת, פשוט אינו מספיק
להידבק בקדושה, וגם אם הוא מתישב על כתפו של איזה סיינט איקס,
הוא מת לפני שתמונת סיינט איקס עם פרפר
נשארת למישהו בזכרון.

לא תזהה אותי, חמוד. ה"שא!" היהודי התארך ל"שאנטי",
למדתי להבדיל בין פינו נואר לקיאנטי,
בין מברג רגיל לאחיו הפיליפס, ובכלל הבנתי
ששום דבר לא שווה לבצע בלי הבחנה

ארוטי
לני ריפנשטאל לא התווכחה. היא עשתה איתי סצינה לסבית,
היא צילמה אותי עם צלב קרס על זרוע ימין,
היא צילמה אותי מצליפה בשוט ביהודי זקן ומשתינה על ספר של
לסינג,
היא צילמה אותי יושבת על תורן הדגל על גג הרייכסטאג בלב ברלין.

הלשם כך פיזרו כמון וקימל
וקנביס על אבן העמוד

כי הציירים ידעו שהעולם עגול
לפני כל יורדי הים -
על פי המסלול של קפיצת החרגול,
על פי כפלי שמלתה של מרים.

אין לו סליחה ואין לו מחילה,
אך בטנו הפריכה אינה מכילה
דבר למעט מעיים ומיץ.
לו היה בו חלב, כבר היה מחמיץ.

מצב
מאז שקילפתי מעל פני
שכבות מרובות של נעורים שנואים

בדידות
אם אקפוץ, אשכיי הקפואים ישמיעו קול של קסילופון עם שחפת.
את בהונותיי אפשר לפורר לתוך כוס. אמילי מרחפת
על פני המים.

הגות
הענק לעיר את שמך. שנן לפני השינה כל לילה:
אלכסנדריה, קונסטנטינופול, סט. פטרסבורג.

הגות
אתה מסתובב בתחפושת, ללא הפמלייה,
לא מזוהה על ידי נתיניך, לא מוצדע על ידי חייליך,
דוחה בעדינות את הצעתה של הפרחה
עם עיני הזית, שמושכת לך בשכמייה.

ארוטי
מה טוב ומה נעים שאיני הנערתו
שלך. מוזתו של איש. סוכריה והו
של אף אחד. איש לא ימות בגללי בדו קרב,
משום שהנני האשה הכי ורבאלית במערב.

גורל
עם מעטים - ישנתי.
עם מעטים - עישנתי.
עם מעטים - חלקתי
את זעם לילות האנטי-
זמן, נטולי השאנטי
והיישום הפרקטי.

ואם לא תבוא עכשיו, מנהיג
מלחים וחיילים ובהמות -
גם בבית לא תזכה לנחמות,
ולעד תפליג, תפליג, תפליג.

מחאה
ליברסיון,
ליברסיון, הפסדנו. בכיכר הקומנדאנטה, גרינגוס
מוכרים ביטוח ונדל"ן על קאפל-אוף-דרינקוס
וחוגגים את הגלובליזסיון.

משתה דוהר לעת - סלחו לי - דבר.
ולך תכנן עוד מלחמה, יא גבר.
ולך חשב עוד צעדים מעבר.

הגות
מכל העשבים שיד אדם יכולה
לקטוף, לייבש, לקצוץ ולשרוף,
הייתי רוצה לעשן את הטבק האינדיאני המקורי.

הביזון האדום יצא בבוקר
למלחמת התירס הגדולה.

ארוטי
הבורסה נופלת,
ובקצה השני של העולם כבר נשפכו החומרים הבאים:
שמן חמניות על המעקה, בירה על רצפתה של מינכן,
דם על הכל, אבל זה כבר נקרש
עד להודעה חדשה.

מקסיקנים מנסים מנוסה ממקסיקו.

אלוהים
במועדון כפרי -
גרופיות עם שלט:
"תעשה לי ילד,
ישו הנוצרי!"

בדידות
אולי אשב לשתות עם מהפכנים.

אמונה
אז אמרתי, "אני לא אחפש שלווה",
אז אמרתי, "אני לא אגיד 'אין תגובה' ",
אז אמרתי, "אני לא אחפש מרפסת
עם רוח ים-תיכונית רטובה."

ועם בן השכנים -
יהודים גרמנים -
מבוכים-דרקונים.
רק עוד ארבע שנים.

ואין משמעות לפנים,
לגוף השחוק ולריח הפה.
כאן איש מאיתנו אינו מצפה
אפילו לפלות כינים.

גיהנום
הפיקסיז התפרקו, אלייזה מתה!

גן עדן
אני אהיה אלתרמן, ואת תהיי אלכסנדר פן.
אפשר גם פנסיל. העיקר שיכתוב.

ייסורים
ג'יין שותה דיאט קולה ואוכלת סלט.
ג'יין קוראת את שיריה של סילביה פלאת.
ג'יין אומרת ששון קונרי הוא סתם סוטה זקן.

מופלא וחיוני - ללא לאות ושובע -
להתפתות לך, ג'קומו קזאנובה!

ארוטי
אך בתשיעי בכל נובמבר
ועם ברכה בלי שם או רמז
שולח לה סיגריות
ושק כוסמת.

סמים
הוא ייבב: "ג'יין אוסטין!" הברמן עזר: "ג'ורג' אליוט!"
"אגתה כריסטי!" הברמן הוסיף: "ג'יי קיי
רולינג!" ודג'אנגו ריינהרט ניגן בהיי פידליטי,
ואחר כך הרדיו הודיע שירד מדד הניקיי.

מחאה
אם שכבת עם רכוש משותף -
צ'א-צ'א-צ'א! -
שמתנדנד לה הקצה של האף -
צ'א-צ'א-צ'א! -

אהבה
איך עמדתי איתך בגינה בלי דשא,
כמה רציתי את הלילה הזה
יחד איתך, בשלווה של משי,
בחום של צבעוני על גבעול רזה.

אלגיה
אני, חברים, איני מבינה דבר
בים, בתל אביב ובפילוסופיה. אני מבינה
רק במדרכות, בהר הכרמל וקצת באסתטיקה.

כמעט אפשר להאמין שאני פועל מדור אחר,
שקט אבל עם תודעה מעמדית והשכלה עצמית,
מגלף לילדיו צעצועים מעץ, איש עמל.

הן מזדיינות רק אחרי פגישה שישית,
זוכרות לחוות אורגזמה חרישית
ולזייף אחת מאוד רועשת.

אז אהוב אותי גם בכפות ידיך וגם בלבך.
יש בי מוסים, סנאים, ארנבות, יש בי תותים ופטל.
אורנים אדומי חזה לא יפלו על שמיכת המוך הלחה,
לא יכולו לבניית אוניות של קטל,

אמונה
אתה קונה להם גם ביצים וגבינות,
כי נטל האמונה דורש תזונה נכונה.
אתה רואה זונות וגם נשים הגונות,
אבל חוטא עם האופה, כי היא אלמנה.

התעלפי לעתים קרובות. הזילי
דמעות על כל עלה נושר או פרח
נובל. שמרי על האדום בעיניים.
הישברי לרסיסים מאהבה.

הם שכחו את כל המעשה
ואת האנשים שבמיקוח

הוגן איתם היה אמור לקרות
דבר שמשיגים בכל הבסטות.
הלכתי בין עיניים ונרות
ולעצמי אמרתי, "Bloody bastards!

מחאה
מלחמה רגילה, מלחמת אזרחים, מלחמת אחים,
מלחמת דת (לרבות ג'יהאד), מלחמת עולם, כיבוש שטחים
המסומנים באיי ובי, מרד רגיל, מרד המוני,
מרידה, המרדה, מאבק לאומי, גרילה, מרי תקני

שבת. פרופסור שוסטר
משקה ורדים בגן
באמהרסט, מסצ'וסטס,
אן ארבור, מישיגן.

מחאה
יש לבטל החיסון
נגד שחפת. ואז
שוב נוכל לקיים
תנועה רומנטית נאה.

אך אינני חושבת על זה בשעת
צלילת הברבור, בשעת איוושת
חבצלות המים הנפתחות,
כרמז חרישי לכל הרוחות

מורבידי
קודמיי באמנות
כפו עלי את העיסוק במוות.

געגוע
מנהגי המקום עושים לי דייסה במוח.
הם חיים בבקתות עלים / קליפות של קוקוס / גבישים של מלח.
לא יודע. הם שותים מיץ פפאיה. או סתם מיץ לימון.
לועסים מקלות קינמון.

גן עדן
כתיבת שירים הינה אקט אקסהיביציוניסטי,
המבוצע על ידי אדם יחיד בעזרת לשון.

מחאה
אחותו של נעים לא מכינה לבנה במטבח.
היא שוכבת עם הגיטריסט של פריד
אל-אטרש. היא חזרה מטיול בקהיר.

מחאה
ירושלמים שאפתנים לא ימכרו לרוטשילד
רצועה דגומה עד העצם. ילדי הנרות של
תל אביב לא יצליחו להמיס את ליבו.

הגות
הניחו לי לזרוק פה ושם מילה ביידיש.
רוק מתקדם בלי חשבון. "אנני הול" הוא סרט חדש.
חריזה אסוננסית היא אמצעי
פורץ גבולות.

כלומר, גם עכשיו,
בעמוד שבו "חיו באושר"
מסיים אגדה
ומונע שאלות המשך,
אני עדיין
יודעת שכל הקושי
אינו באיחוד,
אלא בנפרדות הגוף המושך.

כבשים, אגב, יכלו לתרום המון מידע,
כי הן ראו הכל, וכל כבשה - עדה,
ועדר הכבשים - בסיס עליו מונח
כל הפסוק, כל הסיפור, כל התנ"ך.

חתול שחור הלך בכביש
אגרה שחור וקצת צלע.
סטודנט שחור עישן חשיש
במעונות המכללה.

אלוהים
נערות, אל תעזנה לצאת לבד:
אלוהים מיוחם באביב.

יהודי אינו זקוק למשוב
מפרעה, מהשטן, מהמן.
השטן נכלא בספר איוב,
זה היה בארץ עוץ ומזמן.

"קום, פינוקי! קום, עצלן!
קום, גווייה! טליתא קומי!"
סוס, ברזל ועמילן,
עץ התות ועץ הגומי

גורל
יכולת לאהוב אותו. יכולת לאהוב את צאצאו שיגיע מחר,
שיהיה חזק מהפריק שאהב לטייל במדבר
והפיל את ראשו על מגש הכסף, המעוטר בעלי דפנה וענפי לולב -
סוג של זר מנצחים.

שיר השירים שלך, סליחה על הביטוי, נכתב בדם,
ספר משלי שלך - בזיעה.
עכשיו את כותבת את ספר קהלת שלך,
לא בדמעות חלילה, כי אם ברוק מותז של בני דורך.

בדידות
כואבת לי שן.
מתהפכת בטני.
אני מת לעשן
ושר בלוז פולני.

אברהם לא היה הפליט הראשון.
נדידה עם עדר כבשים זה לא נחשב,
כי אמנם, בדומה לסטטוס של פליט, אין לה סוף,
אבל בניגוד לו, אין לה גם התחלה.

אלגיה
את לא יודעת לצייר. את פוביסטית בנשמה.
את מורחת את הצבעים, כמו שלא בונים חומה,
שרה.

סאטירה
אשתי רצתה ללכת להופעה:
איזה משקפופר לטיני שמנגן גיטרה בנמל תל אביב.
מאה ארבעים שקל כרטיס! הנקבה השתגעה!
היא אמרה: "טוב, אז אני אלך עם שרונה יניב."

תחת ידיעה קלושה,
תחת ים ויבשה,
תחת כובד זיכרוני
יש לי זיכרון שני.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מחאה
מיקומה של מדינת היהודים על אי
בלב אוקיאנוס היה החלטה אמיצה,
שנתקבלה בתום ויכוחים עזים
שהרעידו את שלוותה של העיר השוויצרית.


לרשימת יצירות המסה החדשות
חבורה זו, יחד עם מספר משוררים כשרוניים פחות אך בעלי כוונות
טהורות וטכניקת כתיבה לא רעה, מאסה ברוחניות השמימית מדי של
הסימבוליזם (אני מניחה שלו הסימבוליסטים היו חיים כיום, רובם
היו מוצאים את עצמם בולעים מדי יום סמי הזיה ו/או לומדים משהו
אודות קארמות וצ'אקר




אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
לא רק שקשת יצאה
המפורסמת
משנינו, זה לא
הספיק לה. היא
הייתה חייבת גם
לפתוח זכיין
תקשורת?

היא פשוט חייבת
לדחוף את ההצלחה
שלה בפנים שלי!

ענן, ממורמר
וכועס.


תרומה לבמה





יוצר מס' 950. בבמה מאז 17/10/00 2:24

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסיון בסקין
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה