|
 168378060
הסיפור חזר על עצמו, קצת רדפתי, קצת צעקתי, אבל כל אלו רק גרמו
לו יותר ויותר הנאה משל היה מזוכיסט שנהנה לראות אחרים בסבלם.
|
הפלאפון צלצל. הייתה זו השעה 12 ו- 8 דקות בדיוק. דריה לא שמעה
את הפלאפון אך לאחר שיעור קיבינימטיקה מייגע כתמיד גילתה שיחה
שלא נענתה והודעה מוזרה- "נתנו לי את המספר שלך. אני זאוס".
דריה הרגישה בשמיים, זה היה השיא של היום שלה, היא מעולם לא
הרגישה כה מאושרת.
|
הם הולכים אחד אחד, בשיירה.
הם בורחים מפני משהו- אבל לא יודעים ממה.
הם לא יודעים זאת, אבל המוות רודף אחריהם.
הוא גדול, שחור ויודע הכל על כל אחד ואחד מאותם המסכנים
והתמימים אשר לא יודעים מהו גורלם המר.
הם בורחים, הם רצים, אבל הוא מהיר יותר ותובע קורבנות
|
המים המרווים, הזוהרים, הנוצצים התגלמו בעיניו, נכנסו לאפי,
לפי, לגרוני, לכל חלק אפשרי בגופי, מלטפים, מדגדגים, ומגיעים
לריאות, פתאום מטביעים, חונקים, מכאיבים, הורגים.
|
אתה התיישבת לידי, חיבקת אותי, פתאום הכל נראה טיפה יותר טוב.
לא ממש ידעתי למה היה לי מצב רוח כזה, אתה לעומת זאת ניסית
לנחם אותי, נישקת לי את גב היד, את כף היד, ממש כמו שג'נטלמנים
צרפתיים עושים, זה קצת ניחם.
|
צא החוצה והבט אל השמש,
אני מביטה בה גם.
|
אני רוצה לצעוק כי נמאס לי,
לצעוק כי לא אכפת לי כבר מכלום,
אצעק הכי חזק שאוכל,
שיקשיב לי היקום.
|
למה להתל בה?
למה אתה משחק?
תגיד לה מה בראש שלך,
למה אתה שותק?
|
הם חושבים שניתן לשנות,
הם חושבים שאפשר לראות,
הם חושבים שבין הלבן והשחור ניתן לשלב,
כל אחד בדרכו חושב
|
"אני תמימה, תמימה, חפה מפשע!"
אף אחד לא מאמין,
זועקת, צועקת,
והאש- בריקוד עדין.
|
העולם פה מתמוטט,
אף אחד כבר לא יכול,
כבר הרסנו,
הכל עמד ליפול.
|
והיא יושבת
קטנה ובודדה,
לצערה יודעת כה רבות
בעודה ילדה.
|
ציור קטן
ציירתי היום,
בובה קטנה
מחזיקה עפרון.
|
אטען לעצמי כי יש לי אובססיה חדשה.
במילא אף אחד לעולם לא יבין.
|
נותרתי בגפי. בודדה כציפור חופשייה בשמי התכלת. ננטשתי.
אם ישאלו- ע"י אהובי היחיד- האדם בו האמנתי ואשר לו נתתי את
כולי.
הסבר יחיד היה לאותה התחושה שהשאיר בי: אלוהים שלח אליי מלאך
לקבל את כנפיו, לצערו של אלוהים- התאהבתי.
|
אתה תסתכל עליי מופתע ולאחר מכן תתחיל לנסות להשתחרר ולצעוק,
אך תזכור, אף אחד לא נמצא פה, רק אני ואתה, לא ישמעו אותך
צועק- בדיוק כמו בחלל.
|
מהיום שבו הכרתי אותך ידעתי שיש בך משהו שונה. משהו שלא יכולתי
להגדיר. הכרתי אותך והתאהבתי.
אישיותך הייתה מקסימה, חיוכך היה ונשאר מדהים, אבל עכשיו אני
כבר לא בטוחה שהכל נשאר כפי שהיה.
|
עדיין יושבת וחושבת על הימים שבהם הייתי איתו, מהרהרת אם היו
שווים את זה, יודעת שכן, כל רגע קטן בחברתו היה שווה את זה.
|
חשיכה מרטיטה. בתי קברות אפלים מטילים צללי אימה על הבתים
ליד.
קולות מתמשכים של זאבים מייללים לאור הירח.
|
|
|
לא תרחץ !
פרה
נביאים כתובים |
|
