|
קח/מאיר ויזלטיר
קח שירים, אל תקרא
עשה אלימות בספר הזה
ירק עליו, מעך אותו,
בעט אותו, צבוט אותו,
זרוק את הספר הזה לים
לראות אם הוא יודע לשחות
שים אותו על אש הגז
לראות אם הוא עמיד באש
מסמר אותו, נסר אותו
לראות אם יש לו התנגדות.
הספר הזה הוא סמרטוט של נייר
ואותיות כמו זבובים. ואילו אתה,
סמרטוט בשר, בוהה עליו
נים ולא נים.
את הולכת ברחוב. את שומעת, מישהו כתב לך שיר פעם. היו לו
עיניים כחולות והוא היה אצלך בדירה פעם אחת.הוא בא אלייך ואת
רציתי בטטה-בולגרית. הוא הביא לך פיצה-בטטה-בולגרית. הוא חיפש
דירה בתל אביב, והוא ישן אצל חברים ואת אמרת לו, אתה יכול
לבוא.
|
הייתי באה פעם אחר פעם, ומתיישבת בעצמי על הגיליוטינה. הייתי
נותנת לו להשחיז בי את הלהבים. אני חושבת שרציתי למות.
|
השיער השטני שלך שהשמש חרטה בצבעו פסים זהובים מהגלישה, מזכיר
לי את הקיץ.
הוא אסוף בגומיה שחורה,
וכשהוא לא, הוא מתפזר על הכתפיים החסונות שלך, הרזות.
|
"בוגרשוב מעולם לא היה קר יותר", אני חושבת לעצמי בעודי צועדת
הביתה בחמש לפנות בוקר מהמסעדה.
מלצרות זה כסף טוב, וזו אפשרות בהחלט סבירה בתל אביב של אלפיים
וארבע.
|
לרדת איתה לקינג ג'ורג'. להישרך אחריה כשהיא מושכת ביד שלה
ומדלגת, לצמצם את הפער הקטן, צעדים מהירים יותר. לקנות לה
גלידה שאתה תבחר, לקלוע לטעם שלה כמו תמיד.
|
והם מזריקים לה דרך צינור מנות קצובות, וכמו בכל שבוע בחודש
האחרון, תכף יזריקו גם לי. ואני מסתכלת עליה,כבר שוכחת מהגבר
שישבה במאזדה שש,מסתכלת עליה, כמה היא יפה, ואיך העיניים שלה
שואבות אותי אליהן.
ארבעים דקות בדיוק, כי אין לנו יותר כסף.
|
אני שומעת את המים רותחים בקומקום ואותו מתעסק עם הכוסות.
"רוצה קרמשניט?" הוא צועק מהמטבח. לא רוצה קרמשניט, אני מחייכת
לעצמי. שומעת את המכסים של הצנצנות של הקפה והסוכר מסתובבים
לפתיחה וסגירה.
|
היא חרטה עליו משהו עם המפתח של המכונית שלה, ויכולנו לשמוע את
הפעימות האחרונות שלו. ממש התייפח.
כל פעימה חזקה מהקודמת.
כל פעימה כואבת וחדה מהקודמת.
|
צריך להפשיר את פתיתי השלג,
לערום אותו בצידי הבית
ולנשוף אוויר חם.
|
חכה לי בהצטלבויות רחובות תל אביביים
|
נסענו הביתה פרועות
שרנו כאילו אין מחר,
מחר את תטוסי להודו
|
גחלים לוהטות מהלכות
נדהמות הן מחום כף רגלי
|
פרפרי חופש מצוירים על הקיר
מעט גניחות סופרן
|
כמו ענף שתנודות הרוחות,
מהלכות בעליו לחשושים,
כמו שף, השוקד ארוחות,
אך אוכל לבדו עדשים.
|
כישנת
הגעגוע פער בור רחב בבטני.
הנשימות והנחירות שלך
נבלעו לתוכו,
|
ישיבה מזרחית
מבט למעלה.
מים מתקפלים
ממני והלאה.
|
נגר מנסר בי,
צורתי נשארת,
הגוף אותו גוף,
כאבי, כאבו.
|
כשהתרחקנו
עוגן הגעגוע עטף אותי ונפל,
חבט ברעש עמום מים בקרקעית הים ההוא
|
ס'אמקעל פתח תקווה
שהתחבורה בה לא נאותה לתל אביב
אך גם לא נאותה לחיפה
קו 31 דמיוני
|
אלפי מיליוני חיוכים מציפים אותנו,
האושר מטפטף מהירכיים מטה
|
ההורים שלי מתגרשים
הבית שלי קורס ונוזל דרך העיניים שלי,
ברכבות ובאוטובוסים.
אני לא הייתי מביישת את בריכת הדמעות של אליס
|
רכבות מזגן חוצות
מפינת הסלון המטפטפת
לקיר חדר השינה.
|
אני רוכסת שמלה לבנה
עומדת במקום
ושותקת.
|
לך לאן שתישא אותך הרוח,
שב על כנפיה זקוף,
|
להוריד איפור כרגע
זה להוריד מהעיניים את עפעפי האחריות,
מהשפתיים שלושה שמות שנגמרים בה',
|
"ככה ממול את יוצאת לטיול
שחור על לבן מציירת ציור
מתוק
שיקרה לך"
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
אז מה את אומרת?
השואה הזאת
הייתה קטע
מלוכלך לגמרי
הא?
אדולף מנסה
להתחיל עם זאת
שאהבה את
התלאביבי |
|
