[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ועכשיו, כשאתה לא כאן, אני מסתכלת קדימה, ואני לא רואה עתיד.
את הכול תכננו ביחד - את הטיול מסביב לעולם אחרי הצבא, את שני
הבתים בקיבוץ ששנינו נרכוש, אחד ליד השני, עם חצר משותפת שבה
הילדים שלך ושלי ישחקו בה. אני לא יכולה לחשוב על החיים
בלעדיך.

כשביקשתי שיוגב יחזור, ידעתי עמוק בפנים שמישהו לא יחזור, רק
בגלל שהוא כן. הרי יש מספר מסוים של אנשים שחוזרים מהצבא,
ומספר מסוים של אנשים שנשארים בצבא לנצח, אנשים שלעד יישארו
חיילים מחייכים.

עוד כוס קפה נמזגת מהתרמוס הישן ההוא. הוא מתוק מדי, אבל זה מה
יש. חדש יכינו רק כשהקפה הזה ייגמר, וזה לא יקרה בזמן הקרוב.
בינתיים מה שנשאר זה לשכב בצל של העץ, לקוות שגם הלילה הזה
יעבור בשקט. שההכנות שלהם יהיו לשווא.


זכרונות
דון ז'ואן, הם קראו לו, שאקל. החליף בחורות כמו גרביים, זיין
חצי מהסצנה, אם לא יותר. אח, אותה הסצנה. כמה אירופאים הם
הרגישו אז, עם הסיגרים והיין האיכותי, קצת קוקאין והרבה סקס.

התבגרות
המנהל הודיע שאוטובוסים יחכו מחוץ לשער בשביל לקחת את אלו
שרוצים לסוע ללוויה, ואני דמיינתי איך הוא יושב בתוך טנק שעולה
על מטען רב עוצמה ומתפוצץ לאלפי חלקיקים קטנים של מתכת ובשר
אדם.

היא מסוג הבחורות האלו, שמסובבים אחריהן את הראש, ולא משנה
איפה הן יהיו, לא בגלל שהן יפות בצורה בלתי רגילה, אלא בגלל
שיש להן איזה משהו שמקרין החוצה. אני טענתי שזו השמש הזאת
בעיניים, גלית טענה שקוראים לזה חזה מפותח.

קדימה, תוציאו את הצפורניים שלכם, תמשיכו לספר מה בדיוק אמרתי
ומה בדיוק עשיתי, ואיך התמזמזתי עם ההיא, רק כי הייתי שיכורה.

אתם חושבים שאתם יותר טובים ממני, אתם טועים. אתם כל כך טועים.
חבורת תיכוניסטים מטומטמים.
תעלו אותי על המוקד. תעלימו את שאריות המוניטי

דברים מוזרים קורים, כשהיקום מתערב בחיים השקטים שלי, כאילו
יוצר סערה מכוונת באגם הרגוע שלי, מעורר נחשולי ענק בדם,
שמתנפצים על הדפנות ובתוך הלב, לא נותנים לי מרגוע.

היא כבר הספיקה לשכוח מתי היא מצאה את המקום הזה, אבל אף פעם
לא שכחה, שפיסת גן העדן האישית שלה הייתה המקום היחיד שהיא
הרגישה בטוחה בו.

הקברים ערוכים בשורות ישרות. הכל כל כך סימטרי, כל כך מצמרר.
הפרחים פורחים על כל קבר, והיא מציינת לעצמה שזה אירוני עד כדי
כאב, שהפרחים פורחים מעל גופות.

היא תעמוד בדממה למספר שניות, או אולי בעצם זה מספר דקות.
משמעות הזמן נעלמת ברגעים כאלו, רגעים של שלמות.

אירוטיקה
את דרכה למיטה היא מוצאת בקלות. גם את האזיקים. מתקשה בתחילה
לכבול עצמה למיטה, אך כאשר נזכרת בכך שצווה עליה למהר, מצליחה
גם בזאת. היא שוכבת על בטנה בדממה, מחכה בנשימה עצורה לפקודות
נוספות, למעשים נוספים.

אהבה
אם הוא לא היה לידך, היית דופקת את הראש בקיר, צועקת על עצמך
שאת טיפשה, על כך ששכחת.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
איך אפשר שלא להכנע לה, איך אפשר להתנגד.




אני חושב שעדיף
כמות על איכות


גרפומן הסלוגנים


תרומה לבמה





יוצר מס' 12895. בבמה מאז 15/5/02 7:05

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסווטי דון
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה