|
סופרגירל, שלא כשמה כן היא, איננה מישהי מיוחדת.
היא לא נראית מדהים, היא לא גאונה מחוננת, וחוש
ההומור שלה הוא טוב פלוס. אבל את זה אף אחד לא צריך
לדעת, כי בסך הכל - היא רק יוצרת... אולי היא דווקא
כן מדהימה ביופיה, גאונה למדי ומצחיקה עד דמעות?...
אולי היא גמדה עם שערות בחזה שמעשנת גראס כל היום?
אולי היא הבת של מישהו חשוב? אין לדעת. וזה כל
היופי, לכן היא סופרגירל.
"I want to hold the hand inside you
I want to take a breath that's true
I look to you and I see nothing
I look to you to see the truth
You live your life
You go in shadows
You'll come apart and you'll go blind
Some kind of light into your darkness
Colors your eyes with what's not there
Fade into you
Strange you never knew
Fade into you
I think it's strange you never knew"
(Mazzy Star)
הייתה הולכת לבדה לרוב. כמה דקות של חסד עם עצמה, מסלול מהיר
על אוטומט והיא לבדה. וזה היה עושה לה טוב. למעשה, אולי טוב זו
לא ההגדרה הנכונה. אבל היה נותן לה זמן קצת להרהר ולנסות לבחון
דברים שמזמן כבר לא בחנה.
|
"רצחתי אותו" היא הודתה. דווקא לו היא סיפרה. "מה זאת אומרת
רצחת אותו?" הוא שאל. באמת שלא הבין. "זאת אומרת שעשיתי את זה,
אחרי כל כך הרבה זמן בו הייתי כלואה איתו, לא יכולה לעזוב
אותו, החלטתי שזה הזמן לגמור עם זה. תראה את הידיים שלי, אני
עדיין רועדת..."
|
אח שלי החליט להתאבד ביום הולדת שלי. דווקא ביום ההולדת שלי.
שלי, ולא של אף אחד אחר. פשוט על הבוקר, בוקר יום שבת תמים
וחמים, הוא החליט שזה היום בו הוא ישים קץ לחייו. ביומולדת
שלי. שלי ולא של אף אחד אחר.
|
-"נו, תעני לי רק הפעם - שלושה דברים שהיית לוקחת איתך לאי
בודד, זה מעניין אותי ואני בטוח שאת יכולה להתאמץ ולענות לי על
זה."
-"טוב, ושלא תגיד שאני לא מתאמצת בשבילנו... אז... רק שלושה
דברים אמרת?"
-"שלושה דברים בלבד."
|
כנראה הנחישות לא דעכה בה, והיא זממה מזימה בראשה, ולא עברו
שניות אחדות והיא פנתה לכיוון הבר, מתיישבת לידו. השיחה קלחה
כמו שיחה בין מפגרים, והיא הרגישה שעליה להתרכך ולו במעט. היא
הצליחה איכשהו להתגבר על 'טראומת השתייה שלה' ונתנה לאלכוהול
לחדור עמוק לתוך גופ
|
גל כבר שמונה חודשים במזרח וכמעט שלא שמענו ממנו, אייל חזר
בתשובה ומגדל לו משפחת זאטוטים בשכונת מאה שערים, ניר מאושפז
בבית חולים לחולי נפש ואני, אני כותב עכשיו את המכתב הזה, את
הסיפור שלנו, הרביעייה שפעם הייתה בלתי מנוצחת. אחרי שנגלו כל
הקלפים והעבר חרוט עמ
|
האיש הכי-הכי היה עייף. הוא התיישב על הספה הכי נוחה בעולם ושם
את רגליו על השולחן הכי יפה בעולם. הוא הוריד את הנעליים הכי
יקרות בעולם ונשאר עם הגרביים הכי דקות בעולם. הוא הוציא את
הסיגריה עם הכי הרבה ניקוטין בעולם והדליק אותה עם המצת הכי
מצית בעולם.
|
הפעם דני השמן החליט שהוא יהיה הבא בתור, כדי לשמש דוגמא, כדי
להראות לכולם שהוא המנהיג האולטימטיבי והאמיתי. דני השמן עלה
על המסילה והחל לדלג עליה בעצבנות הלוך וחזור, לא מוציא מילה
מפיו. אחרי חצי שעה של ציפייה לרכבת שתגיע, היא הגיעה.
|
המצב הזה נמשך כמה חודשים. אחרי כמה פעמים יעל כבר למדה לצפות
מתי באים ההתקפים הנוראיים האלה, מהם כל כך פחדה. היא כל כך
פחדה מהכל. פחדה לספר, פחדה לא לספר, פחדה לשתוק, פחדה לצעוק,
פחדה להתנגד. פחדה פחד מוות.
|
ומאותו לילה כתבתי בשבילה. הכל רק כדי שהיא תוכל להבין, להיכנס
לדברים שלי, לדעת עליי עד הסוף. כל פעם שישבתי מול המחשב,
חשבתי עליה יושבת מול המחשב שלה, קוראת את הדברים שלי וחושבת
לעצמה בראש מה זה אומר עליי, ומנסה להבין מה אני מבקשת ורוצה.
|
שנינו ישבנו על החוף, אני בוהה בנועה, נועה בוהה בים. "נועה של
הים", פלטתי בקול מספיק חזק שהיא תשמע, "ממש כמו בשיר, את נועה
של הים". נועה הביטה בי וחייכה חיוך מקסים וכובש. "אני סתם
נועה", היא אמרה לי וחזרה להביט בים. "סתם נועה שאוהבת להיות
בים."
|
עוד כשהיא הייתה ילדה קטנה, היא ידעה שהיא מיוחדת. חלק גדול
שבה כבר היה מוכן לעתיד הסוער שנכון לה.
כשהיא הייתה ילדה בת שלוש, היא טיפסה בגן על המתקן הכי גבוה
וקפצה למטה, ידיים פרוסות לצדדים, מוכנה לעוף לעולם הגדול...
|
"הציפורים מחפשות, כמו בני האדם, קצת חום", אמר לה רונן,
"ובעצם נדידתם הם מסמלים לנו על נדידת חום ואהבה לחיינו". וכך
באמת החורף איתו הפך להיות חם ואוהב, היחיד אשר ידעה דפי
בחייה.
|
כאב מפלח לך את הלב ואתה נופל. המחשבות שרצות לך בראש קוראות
לך לא לוותר ולא לתת לכאב להשתלט עליך. אתה מביט לרגע למעלה
ומסתנוור מהאורות. רעד קל עובר לך בגוף ואתה מתחיל לבכות בשקט.
הכוח שבך נגמר וגם אם רצית לקום ולהמשיך, אתה לא יכול יותר.
|
הוא שכב על הספה בעיניים עצומות. החדר היה ממוזג והוא הרגיש את
הקור מתפשט לו באצבעות הידיים, חודר לזיכרונות אותם התבקש
להעלות ועוטף את הכל בתחושה עוד יותר מעיקה ממה שהרגיש.
זאת לא הפעם הראשונה שהוא נשלח לקבל עזרה...
|
כשהגעתי לכיתה, ראיתי את יותם מחבק את המורה ובוכה ועוד כמה
ילדים אחרים יושבים במקומות שלהם ובוכים גם הם. לא ידעתי מה
לעשות. בהתחלה חשבתי ללכת למקום שלי ולהתחיל לבכות גם, אבל אז
המורה הבחינה בי וסימנה לי לשבת במקום ולהיות בשקט.
|
להגיע אליו הביתה. הוא פותח את הדלת. חיוכים ונשיקות ושאר
טקסים וגינונים כה יומיומיים. למטבח, לשתות קפה. מניח עוגיות
ליד הספל המהביל. ניחוח נעים של שוקולד. לשאוף עמוק. לא
להתפתות.
|
קלרה בהתה בחלון. זה היה סתם עוד יום חורפי שכזה, עד כמה שיכול
להיות חורפי בישראל. היא הלכה לארון כדי לבחור את הבגדים
המתאימים ליום השחור והמשפיל שהולך להיות לה היום. הייתה לה
הרגשה כבר כמה זמן שאנשים יודעים...
|
נכון שיצא לכם כמה פעמים לפחות לשמוע על ניסיון התאבדות של
איזה נער/ה טיפשעשרה? טוב אז אצלי זה היה החבר הכי טוב שלי.
ולא רק זה, אלא שזה היה לידי, ממש כמה מטרים ממני, ואני אפילו
לא ראיתי.
|
כשרעות באה אלינו לכיתה, היינו בטוחים שהיא שרוטה לגמרי, על
הפנים, מחוקה, מפגרת. לא טעינו בהרבה... הילדה לא הייתה מוגדרת
בנורמה, היו בה כמה וכמה סטיות, בניהן הזיות קטנות, טיפשות
מורגשת ו... תמימות. תמימות עד כדי נאיביות מוחלטת.
|
בני תמיד רצה להיות שחור. ניגר כזה. יש לו גם חברה, רוני
קוראים לה. לפעמים הוא כל כך נסחף בקטע הניגרי שהוא מקלל אותה
-you bitch motherfucker ולפעמים אפילו נותן לה כמה סטירות.
אני ידיד טוב של רוני...
|
ובפנים את חלולה
כאילו מחכה
נולדת לתקופה לא מתאימה
למנגינה לא נכונה
|
והוא חודר אלייך
ממלא את כל כולך
מה שהגדרת בעבר
בינך לבין עצמך
נכנס ולא עוזב
|
כל כך מוגבלת
מתורגלת
כמו תמיד סובלת
לא לומדת
לא אוהבת
|
ואז אתה חיבקת
חיבוק חזק וקצת ארוך
יתר על המידה
שקבעת בינך לבין עצמך
ואני נותרתי לחבק
אותך בחזרה
|
רגע לפני,
מבט לאחור
עיוותי תענוג
של עצב מהול.
|
היום כבר לא ניתן לברוח
לתמונות, לאלבומים
רק לשלוח יד ולחטט
|
ושוב אני כאן
רק בשביל לכתוב.
|
אם הייתי נושקת לך
מצמידה את שפתותיי הרכות
לשלך
לשניה אחת ארוכה
איך היית מגיב?
|
ובשעות הקטנות
כשכולם מבלים
ואת כולם מחבקים
ואת כולם אוהבים
אנחנו מוצאים
דרכים לא דרכים
להפיג מועקות אדירות מהלב,
כי אנחנו,
הבודדים בלילה.
|
נגמרה בי האהבה
לדברים חדשים
למקומות אחרים
|
איום על ליבך
וכולך מתכווצת,
עצבות השוררת
מחוץ לביתך.
|
בשובך הביתה
תגלי שלא עזבת
וכמה טוב לך ונעים
וכמה רע לך מבפנים
|
כך תבכי ילדה
בירדן יווצרו מפלים
רק שתדעי ילדה
גם גדולים לפעמים בוכים
|
אולי היא כבר יודעת
איך לגרום לך לישון
כל הלילה
עם חיוך על הפנים
|
איחולים שקטים
רגעים קטנים
בעולם משלנו
בציפייה
|
לא קל לי
לכתוב לך שירים
ולדעת שלעולם לא תדעי
שהפסדנו
|
חלום שמתמשך
מעבר ללילות,
מותיר חיוך שמתחבא
ממה שכן יכול לקרות.
|
אני מנגן לך
ושומע את קולך
בנגינתי.
עצוב הוא
ודוהה.
|
ישנם זכרונות
של אהבה מסעירה
ורגעים מאושרים
שהולכים ודוהים.
|
זה לא קל.
חשבנו שזהו ונגמר
חשבנו שיש עוד טעם למחר.
הראש סחב קדימה
ונתקע חזק בקיר.
|
חוזרת ונזכרת בך
עם בטן מתהפכת משמחה
ובכי שנחנק בהדחקה
עם תחושה חזקה
של חוסר שלמות
כמו חלולה כשלא איתך
|
קור מחריד חודר ללב
ממאן לעזוב
כי עזבוני כבר כולם
|
ועם כל הקפה
עם כל סיבוב ותנועה
נחרטת התמונה
עמוק בתוך התודעה
|
אתה ויתרת עליי
ואני נותרתי לשאול
אם ידעת על מה אתה מוותר
או שבחרת לא לדעת הכל
|
שכחתי לעצור
לפני שמגיעים לקצה השביל
עצרתי כדי לא ליפול
ועודי בטרם עת.
|
פתאום הכל שחור
האור שדלק
כילה את עצמו
כמשל לחיים אפורים.
|
מסלול חשוך
מידי
עוד הקפה אחת ודי.
משכתי עד הסוף.
|
להסתכל בעינייך
החומות והכהות
להחביא את הרצון
לטבוע בהן לעד
|
פעם מרחקים לא היוו בעיני מכשול
הייתי גומעת אותם ברגע
היום הם מאיימים כמו אפלה
מכווצים והופכים אותי קטנה
|
לכבוד רגעים עצובים
שיכולתם להרס עצמי
מהווה איום מתמיד
|
אני חוזרת לעצמי
חוזרת להתחלה
|
רבים ידברו
בדבר מות האהבה
חוויות בלתי רצויות
ישתתפו בהצגה
|
מי יכול באמת לעזור
לי בסערה רגועה זו
|
עוצמת את עיניי
ואיזה נשיקה
שפתיך הרכות,
עיניך הסגורות
יכול מאוד להיות
שבא לי כבר לבכות?
|
לא כל כך את
ולא ממש אני
חשבתי שיש יותר
מסתבר שהזמן לא עובר
|
קשה לי לתאר
איך זה יהיה בלעדיך.
במבט לאחור אני מצטערת
על דברים שלא הספקתי
|
אולי תספרי לי מה עובר בעיניים,
תתגברי על הכל ותמשיכי מחר.
אולי תחשבי במקום על אחד - על שניים,
תנסי לראות את כל מה שנשאר.
|
בתוך ענן שחור קודר
מתערפלת מול הידיים
אפלה שמסתירה קצת אהבה
לדבר אחד קטן בעולם
|
על במה קטנה
אתה צועד בזהירות
עיניים מהופנטות
|
עכשיו,
אחרי שנעצר העולם
ונעלמו התקוות מחיי
אתפלל למעלה
בלי לדעת למי,
שייקח אותי אליך במהירות
שיקטע את רצף חיי
העלובים והמאוסים,
בלעדיך.
|
ברגעים קשים
כאלה
דבר אחד עוזר
הייתי נותנת הכל
בשביל
חיבוק אחד
|
תמונות הן אוסף אילם
שאוצר בתוכו רגעים
שאין אפשרות להעריך
או להבין
ו
|
רק עוד בגידה
בחברות ובאהבה
בוגדנית וקצרצרה
ואני אדע.
|
אושר בכמויות קטנות
שנוחתות בזמנים מוזרים
מצליחות להפוך עולמות
לשנות
רגשות שבפנים.
|
עכשיו.
בוא עכשיו.
אין טעם לחכות
רוצה ממך
רוצה אותך.
|
תבטיח לי
תבטיח שוב ושוב
ואל תרפה
תגרום לי להאמין
סלק את הספק
אשר קיים בי
מאז ומתמיד
|
כשתנשק מישהי בשעת לילה מאוחרת
וכשידיך ימצאו מפלט בשיערה,
תזכור אותי.
|
המחשבות אינן עוזבות
רק מגבירות את הכאב
שמצטבר
ונערם כמו אבק
מחניק
|
יד נוגעת ביד
מסרבת להרפות
מלטפת חיבורים
מעבירה רטט בגוף
|
האמת היא שכשאלוהים פנתה אליי יום אחד, לא הייתי יותר מידי
מופתעת. אני ואלוהים? זה בערך כמו מחשב ומים - לא רואים אחד את
השני, ולא אכפת אחד מהשני.
אז ככה הרגשתי, אני מודה. אפשר לומר שלא האמנתי, ואולי אני
עדיין לא, אבל זו לא הפואנטה.
|
אני יודעת שזה לא היה בסדר. פגעתי בנפשות רבות, רצחתי חלומות
גדולים בשניה אחת. אבל מה אני אעשה, הוא היה על הדופק שלי, כמו
עלוקה, בודק אותי שאני מבצעת את חלקי בעסקה. הוא רצה לשלוט על
כולנו, מי לא רוצה?
|
אני לא אוהבת להצטלם. בייחוד לא לבד.
אני דוחה כל ניסיון לצלם אותי באותה אמתלה נשית ישנה, "אני לא
פוטוגנית". ולא שזה לא נכון, אבל כל זה נובע ממשהו אחר לגמרי.
אני פשוט לא מסוגלת לסבול את תשומת הלב. את הכמה שניות שעיניהם
של כל הנוגעים בדבר נעוצות בי.
|
אנשים קוראים לי משוגע.
אני קם כל בוקר ופושט את עצמי מעליי, בוחר תחפושת חדשה שתעטוף
אותי היום. מחליט על דמות שעוד לא הייתי מעולם, אותה אגלם ללא
דופי בעודי מתהלך בין אנשים.
|
הרגעים הקשים יותר הם דווקא ביום עצמו. באמצע, תחילת או אפילו
סופו של היום, בוא אני מוצאת את עצמי, שוב, חושבת עליך. במצבים
האלה, אין לי לאן לברוח.
|
אתמול בכית לי כל כך אחרי שלא דיברנו יומיים. אמרת שכואב לך
בלעדיי והלב שלך מדמם. אמרתי לך שאני לא יכולה להיות האינפוזיה
שלך, לא כרגע... שהייתי רוצה לכסות אותך בליטופים ולהשקות אותך
במשקה החוסר-דאגות שקניתי בשוק הפיות...
|
זהו לא איום ולא מכתב פרידה. אני עוד אצטער על היום שכתבתי את
זה, בעיקר בגלל תגובות של אנשים שלא ממש מכירים אותי ולא
קרובים אליי מספיק בשביל שיהיה אכפת להם לעזור. דמעות שיורדות
מעיניי מזכירות לי שהכל מציאותי ולא רק בראש שלי.
|
בלילה,
כשאתה חולם
אני חולמת בהקיץ
גם כששחור בחוץ
|
ואיך אפשר לספר
מה שעובר,
להעביר
במילים ובמבטים
לאנשים אטומים,
או שקופים,
או לא שניהם.
|
נוסעים בכביש החדש-ישן. הוא נבנה מזמן אבל היום זו הפעם
הראשונה שלנו עליו. הפעם הראשונה והאחרונה.
"את קולטת שזה הסוף?", אתה שואל.
|
לפעמים אתה לא מבין
ואני כל כך מצפה
והנתק שנמשך
כמו דוחק באהבה
ומתיישב על החזה
לרגעים בלי נשימה
|
בעודי ממשיכה לרוץ, צמרות העצים מסביבי התקפלו נגד הרוח ושמרו
עליי מוגנת מהסערות שמאיימות להיכנס לדרכי. חשבתי על כך שאתה
היית עושה אותו הדבר בשבילי, אם רק הייתי רומזת לך. ואולי נמאס
לי לרמוז.
|
מה עובר לך בראש
כשאתה הולך
ברחוב ומתפלל
לא להיתפס
רק לתפוס
ולהרוג?
|
אל הארכיון האישי (29 יצירות מאורכבות)
|
אמא, אמא, אני
סטרייטית.
סופגניה עם
ריבה. |
|