|
יין לבן חצי יבש, המתין עשרים ושש שנה במרתף, נפתח
לראשונה. משחרר את הארומה הנכונה, מר מתוק חמצמץ
במינון משתנה.
לשאוף, ללגום, לגרגר קרוב לחיך, לא לבלוע... לירוק
החוצה
(ואם רוצים חוויה אמיתית: לסתום את האף, ללגום
ו-לבלוע).
כשיגיע האחד שיבין משמעות
של דברים שכאלה-
בלי כמות. גם איכות.
ללכת איתו עד שנמות
|
ואני בחדר שעות וימים -
ואולי לא אצא ממנו כל החיים?
כי רק בחדר משתבחת השלווה
ורק בחדר מתרגשת, מתאכזבת, בוכה, תוהה.
|
אבל כרגיל - לא לכאן, לא לכאן:
סתם עוד שטות שהעבירה ת'זמן...
הרע הסתלק והשאיר את הטוב-
כאילו שרצה לגרום לו לכאוב
|
עולם ורוד.
רק עם משקפיים יקרות
עולם שחור.
אלו שדופקים תמיד... נו... (לא. לא הזונות)
|
...עין פעורה
נתלשת ממקומה ומותירה לוע מדממת של ארובה יתומה.
כלי דם מושחתים שותתים,
צווחות מצוייצות מגוכחות של חוסר אונים.
חיוך עולה בזווית הפה- הימנית...
|
|
|
זה שאני כותב
סלוגן. עושה
אותי
יוצר בבמה? כי
תמיד רציתי
להיות. רק שאני
לא יוצר משהו.
אוף. אני רוצה
ליצור. |
|
