|
אינני יודעת כיצד לומר לך זאת, כמה קשה לי לסמוך שנית על
האינטימיות כישועה
שתגאל אותי מייסורי השגרה, שתמעך את הבנאליות באגודל.
|
אבל אני אוהבת אותך כי רק אתה נותן לי מרשם
לכדורים שמתחלקים לעצם הבריח של עוברי
|
העצבנות שגואה בי בכל פעם שאתה מבקש בנימוס שאתנהג בצורה בוגרת
ונאמנה-
מתגלחת מהפחדים ונשמטת לארץ כמו פרי שהבשיל מהעץ,
כמו שהתבונות שלי היו לאורך כל הדרך אמיתיות ואיש לא דאג
להכיר בהם עד סופי.
|
צילום רנטגן אחד לתוך הגוף:
עורקים מבועתים מהלמות לבי, אתה מתקרב אלי בצעדי ענק ואני
מפחדת
שהרכבת תטה גלגליה הצידה, תאפשר לך להגיע אלי.
|
והוא קופץ משמחה כשאני מגיעה/ יורדת על ברכיי/ ומושיטה לו את
נתח בשרו הענוג/ פוקח את הלוע המריר
|
מתוקה עד כדי כך שלטבול את הראש עד הקו של הפה
עכשיו נראה לי מיותר
|
במעילי ישנם חורים רבים,
ורק כמה מהם נוצרו מחתך אקראי של שער הכניסה או ירידה תלולה
מתווך מחייתי
|
אינני שואפת לגדולות, אינני בטוחה שתוכל ברנטגן לפתוח את בית
החזה שלי עם ידי
האזמל שלך, איפה שבבית החולים מחיים בני אדם,
אני בבית האבק- מחייה אותך.
|
המקום הקטן בו צריך לעבוד הוא בלתי אפשרי, השחקנים בתיאטרון
חיי מלודרמטים כמו הייתה זאת פעם יחידה בה חיו, כאילו לאחר
המוות של אהובך, אתה מסיים לאהוב אותו.
|
והוא יצטמק לגודל מזערי המדגדג לכם בכף היד
מיושן כבר לשנן בפניכם כי אם יצליח לחדור לדמכם,
תצטרכו לשפשף חזק חזק כדי שמשהו יתנקה במקלחת.
|
מלודרמטיות הנעורים שלי חריפה מתמיד, כעת שאני מצליחה לעורר בך
עניינים שנרדמו לתקופה עמוקה - אני חוזרת בי ומשחזרת את התקופה
העייפה שלקיתי בה כמו צרעת קטלנית, כמו כל הגוף שלי היה כביל
לנגיסות החריפות שלך.
|
הייתי באמבטיה, והמים הציפו את גדותיה.
היה ג'וק ענק צמוד לכיור, והוא התחיל לזחול עם הרגליים
הקטנטנות והשעירות שלו לכיווני.
ואני ניסיתי לחלץ עצמי משם. באמת ניסיתי. התחלתי לשכשך את הזנב
בתוך המים, לבעוט ולצרוח בכל הכוח שיבואו לנקות אותי מייסוריי.
|
אותו רוכסן עטור חלודה משמיע אנחות כבדות כשהוא נצלב על קירות
עורי הלבן,
הרוע שהצטבר בתוכי כל אותו זמן שיצאת לנסיעות החוץ שלך, עתה
משתכר אחת לחודש
כשהוא עובד במפעל לייצור חומרים מזדמנים, נערות שעשוע
וניילונים הניצתים בשניות ומדבירים על גופי העירום
|
כשלבתולות יש את תאוות המין הגדולה ביותר, אתה מתרשם בהגינות
מקרום המוח שלי, פורץ גבולות, מגלה אדישות, מגלם את הגבר שעוטה
את שריונו במיטה, והיא חמה ומתעגלת כמו בטן היריון משונה.
|
הפניתי את תשומת הלב מהמגרעות שלי: עשיתי זאת בצורה מעליבה,
ברוטלית, וגסה. עתה אדחוף לי בעדינות מקלות דקים לתוך החור
שנפרץ בקיבתי, ואשאב חזרה את אותם עלבונות חסרי ישע שמקבלים
אורחים זה שבעה ימים ללא הרף.
|
אנשים עוצרים ברחוב, רק כדי להתבונן כיצד התבונה שלך מלפפת
עצמה סביבך, מכניעה אותך, מפשיטה את כוחך ואת ברכייך פוצעת
באספלט הקדחני שנמחץ מקירות המלט שבנית במו ידיך רק הבוקר
|
"את האנשים האמיתיים אי אפשר לקלף" אותך עם הציפורניים, אני
משילה את העור.
האדישות של העולם כלפי הסירוס של האדם נבלע לו בחתימות,
בהליכים משפטיים, בפרסום ותקשורת.
|
אנשים לא מעריכים אותי, קורצת להן העובדה כי הכל יש לבזבז בעיר
הזאת כמו כלום ואתה ברגעים הכי אינטימיים שלנו מזכיר לי עד כמה
זה נכון.
|
הידיעה שאני עלולה להיתקל בך מאחד הברים המתפרקים בעיר התחתית,
מנערת אותי מכל כיוון מחשבה אחיד ומערערת את שפיות-דעתי
להחלטות נחפזות מלאות כעס וכאבים עזים שמתחילים להתבצר בחזה
שלי ממקדים את כל הצרות שלי לגליל פח ישן בו ממירים את השקית
בסמים
|
הפעם ההיא בה כמעט שכבנו, מחובקים כמו צמחים טורפי אדם
זה בתוך זה, נבלעים כפיתיון בבטנו של כריש.
השיניים החדות, הלוע האדומה מחזקת את נדרינו, לחלץ מותניים
להילחם עד הקבורה הראויה.
|
ההמון המבצר עצמו מהמזג של אלוקינו משקר לי, בקול מאוכזב וכוזב
קושר קשרי מסחר בטבעות הנישואין האלו שנוצצות לו במידות
הנעליים,
|
על שהיותם נמנים בזבובי ביצות קטנטנים ונכנסים לי לשתייה,
לוגמים לי את הדם.
|
אני ניזונה מפרובוקציות
מהזדמנויות זוחלות
מטבלאות מצוירות
וככל שהזמן עובר אני נחשפת יותר לשוני בינינו,
לתהום העצומה שנבקעת תחת מיטת כלולותינו- כשאתה משתדל לבנות
עצמך בתוך הקהילות הקטנות ואני מכריחה את עצמי להקיא אותם כמו
נגיף מגופי החוצה.
|
הבהובי התהילה, היכן שהבניינים מתיישרים וספוט קטן וקדחתני
בוער להם בעורקים, כל הצללים מדמים עצמם לחלק מפסטורליות
העיירה השקטה והרגועה.
מתגרים עד שנירקב לנו בסככות המעופשות שבנינו לנו,
כמו היינו עכברים שנאלצים להתכנס בכוך, כמו היית נעלם לי לצבא
בדיוק כמו
|
השכיחות של המוות נוקשת שיניים / משמיעות חריקות מעצבנות /
מעירה אותי מסיוטי הלילה / לשונה ארוכה כמו של לטאה והיא
מתאימה את צרכיה לכל משפחה שמאבדת איש משפחה נהדר / אב מסור /
אימא דאגנית / ועוללים שעוד לא צמחו להם כל השיניים אבל
כשמדגדגים אותם בבטן הם צוחקים
|
יצורים מעוכים צורחים לי מהארון.
הם תלויים על קולבי התחפושות של אלוהים,
וניזונים מטיוטות ישנות שאיבדו מערכם.
ההתרגשות נעלמת מתחת לגרמי המדרגות בביתנו החדש,
כשדורכים עם נעלי העקב החדשות של אימא
ואפשר לשמוע את רשרושי הרגש מבקשים לעזרה, חולצים את נעליהם
|
ושנית אצהיר על אמת מתוקנת, לולא חששתי להיות מפונקת וקטנונית-
לא הייתי קוטלת את ההכרח שבהתבגרותך, להעמיד פני אדם מת,
להשליט חוק וסדר על תושבים גפרורים שמדליקים את הכעסים שבי
בהתלקחות משונה באמצע החום הנורא.
|
כשיעבור זמן מה, ואצטרך לדמיין אותך בעל כורחי - אזכר בדהירותך
המנוקדות
היכן שכל איש יוכל לפרש זאת כמשכב,
אני אוכל להבחין בנקודות החיוורות שמגרדות לי את הרעיונות בתוך
הראש.
מנתרות לי לכפתורים, מתגלגלות כמו ילד חף מפשעי מלחמה על
הדיונות בסהרה
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
חדש!!!
היומן שלי עם
דנה דבורין.
אנה פראנק -
יומנה של נערה.
79.90!!!
קרביץ, קטלוג
מבצעים |
|
