|
 27206943
סוקו דאה בקטי -- מיץ אבוקדו (פורטוגזית).
"בתור אדם שהתחיל לכתוב בגיל 17 (יליד 83'), מיץ
אבוקדו (תוצרת ירושלים), לפחות כך נראה, לדעתי,
בכתבים המוקדמים שלו, כותב בצורה שונה, מבלבלת. מצד
אחד, אבוקדו בא מנקודת ראות מפוכחת יותר, של אדם שלא
העביר את זמנו בכתיבה אטומה מעת יצא מהרחם, אלא
בהרהורים והתבוננות על העולם, ומכאן, כנראה, כתיבתו
תהיה שונה מהרגיל. מצד שני, חסר לו הניסיון בכתיבה,
והכתיבה שלו עלולה להיראות משונה במקצת, אולי יש
שיגידו בוסרת, יש שיגידו מרעננת. אני שייך לקבוצה
השניה.
לפי הסיפור הראשון שלו שקראתי, 'חלומות', בקטי מערבב
בין אינפורמציה, לבין השערות, לבין משהו אישי. לי
הסיפור הזכיר את 'זן ואמנות אחזקת האופנוע'.
ואין הרבה שכותבים כך. כאתאיסט מיזנתרופי, בקטי צפוי
להציע לנו נקודת-ראות פחות שיגרתית, לא רק על העולם,
אלא על עצמנו כך לפחות אני משער מהיכרותי איתו
ושיחותיי איתו (החל מספטמבר 98').
כאדם שהעביר את רוב זמנו בקריאה מאשר בכתיבה, בקטי
עומד להעניק לנו משהו חדש, טרי, אחר, סגנון אקלקטי
מיוחד. יש האומרים שאדם שיוצר מוזיקה כל חייו לא
מתפתח כי הוא לא מעניק מספיק זמן למוזיקה אחרת. אלה
האנשים שגם יאמרו לכם שאדם שמשקיע זמן בהאזנה לאחרים
ופחות לעצמו יהיה מוזיקאי נהדר."
דוקטור שניצל.
נכתב לקראת סוף נובמבר, 2000, אחרי קריאה שניה של
'חלומות'.
בערך אחרי 45 דקות של נסיעה איטית הוא ראה את הילד, איזה
אידיוט עם ילקוט, כנראה בדרך לבית הספר שהחליט לחצות בדיוק שני
מטר לפני המעבר חציה. בדיוק מספיק כדי לגרום לחיים לסטות
מהמסלול ולגרום לילד לרוץ בבהלה לעבר המשאית. למזלם של חיים
והילד, חור תולעת הופיע במק
|
הוא תמיד שקט, תמיד מקשיב. רצה לדבר בהתחלה אבל לא ממש הצליח.
יש לו פרצוף של מישהו שמקשיב.
|
בעולם האחרון פגשתי עוד מבקר, כמוני. הוא הסביר לי כמה דברים
על מה שקרה לי. מסתבר שאין הרבה כמונו, בגלל העולמות המחזיקים.
עולמות מחזיקים הם עולמות של מוחשיות שלמה ולא מתפשרת, שבה הכל
מתרחש בסדר רציף וקבוע כך שאין דרך לצאת ממנם עד שהסדר נגמר.
|
עיבוד לציור הקודם בפוטושופ
|
|
|
יום יבוא...
יגאל עמיר ממתין
בסבלנות |
|
