|
אוגוסט, יום חם, שנת 1990.
נמלטה מהרחם של אישה מרוקאית חובבת מטבוחה, אל ידיו
של אב הולנדי עם אופי עצבני יותר משל האם.
וככה החלו חייה של יחפה חובבת כינרת, סיגריות קאמל
וסרטי קאלט.
בעזרת הג'אם, מפה הכל יתדרדר.
אתה קורא לי לבוא אליך, אתה מציע לי לשתות, אתה נושך אותי
בצוואר, אתה מגשים לי פנטזיות, אתה מלקק אותי בכל הגוף, אתה
מחמיא לי
|
הוא לא ידע שינה אמיתית מהי, הוא לא ידע תענוג מה הוא, הוא ידע
אהבה נכזבת שהרבה מכירים. אבל הוא לא הכיר משהו שכולם כן
הכירו, הוא לא ידע איך להסתפק במשהו פחות טוב
|
ועכשיו עברה מישהי בלונדינית בריח תות, איזה יופי ריח של תות
אמיתי טעים שעכשיו נקטף, תות קטן חמוד אדום, איזה כיף זה בטח
לעשות אהבה עם מישהי בריח של תות, כל הבגדים שלך והמצעים
והחיים שלך נהיים בריח של תות
|
אבל אני גם פחדנית חסרת עמוד שדרה, בעיקר בשעות אלו, בהן
הבדידות מציפה, בהן אני מרגישה הכי קטנה בעולם, הכי חסרת
משמעות.
|
או שפשוט הבנת שזאת ההזדמנות האחרונה שלך להגיד את זה אבל פשוט
פלטת -
"אל תעזבי אותי."
|
כל כך אהבתי את הרגע הזה, הרגשתי מוצפת בנחת שסוף סוף חזרת אלי
ואתה רק שלי, ולמרות הזמן הקצר שיש לנו ביחד לא הטריד אותי,
העיקר הרגע הזה פה ועכשיו.
|
הבחור הקבוע הגיע בפעם הראשונה לפני שלוש שנים. הוא נכנס עם
עצב בפניו, אבל כשעיניו נפגשו בעיניה של רוז, ישר נדבק מחיוכה
שבבת אחת הכניס לו חום לכל הגוף, עד קצות האצבעות. רוז שאלה
אותו איך היא יכולה לעזור לו, ובתמורה הוא פשוט שאל אותה איזה
זר היא הכי הייתה רו
|
וזה יכול להיות נחמד לאכול אותך, ושתשבי לי בבטן קצת, שתהיי רק
שלי.
|
היינו על המיטה שלך ואתה נשכבת והסתכלת על התקרה, כאילו זה
הכוכבים.
|
ולרגע אחד נסחפת ואיבדת את קצב הנשימה, לרגע אחד פשוט חשבת כמה
שהיא יפה.
|
החורף הגיע, אחרי שכל כך ציפית לו.
|
וביום שהכרת אותה, הרגשת שהלב שלך החסיר פעימה. אולי אפילו כמה
פעימות. פעם ראשונה בחיים שלך הבנת שלהחסיר פעימה זה לא רק
ביטוי
|
הוא עלה לדירה שלכם, אבל את עוד נשארת שם כמה דקות, מסתכלת על
הצב בשתיקה. "אני גם לא מבינה מה אני מוצאת בו." לחשת בחיוך
עקום והלכת.
|
ואז מגיע היום שבו נמאס לו ממך, אפילו מהלילות הרנדומליים הללו
איתך. הוא פשוט זרק אותך לכלבים והמשיך הלאה,
אבל כאילו שלא ידעת שזה יקרה.
הנחמה היחידה שלך היא עכשיו, ברגע זה, שאת שומעת את השיר הזה
שהייתם שומעים ביחד. לקראת סוף השיר,
|
אני רוצה להיות הנמשים שעל הכתפיים שלך
|
האוויר מחניק
הפרחים אפורים
|
תפרו לו לעור את המדים,
הוא מרגיש כמו ילד בעולם של גדולים.
יוצא שוב לעוד מלחמה
הם שלחו אותו בשם השנאה.
|
אהבה זה קיצוני מדי ורק גוף זה קיצוני מדי, אז איפה את עכשיו?
לאן את הולכת מכאן? נדמה לך שכשתעלי על מטוס כל המחשבות האלו
יישארו כאן מאחורייך. את מחכה ליום הזה אבל את גם מפחדת ממנו
פחד מוות, כי מה יקרה אם במקום שכל המחשבות האלו שלך ישארו
מאחורייך, את תקחי או
|
נגני, ילדתי.
פרטי את אצבעותייך ברכות על המיתרים.
אז נגני, נגני את אשר על ליבך
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אל תשחק אותה
פראייר, תהיה
כזה.
-הפראייר שהייתם
מתים שיכתוב לכם
סלוגן. אבל הוא
לא יכתוב. |
|
