יש אנשים שאוהבים אותה ויש אנשים שממש לא.
אם תשאלו אותה - היא תגיד שהיא לא משהו. אבל לכו
תדעו, היא חיה איתה כבר 15 שנה.
בנאדם די הזוי ומוזר לדעת הציבור, רק חבריה
הקרובים ביותר יחשבו אחרת.
מתמכרת בקלות. אבל כשהיא מתמכרת, היא יוצאת מזה
בקלות. אבל רק כשהיא סבורה שהיא באמת חייבת לצאת
מזה, ובינתיים היא עלולה לגרום לעצמה נזק די כבד...
נקשרת עוד יותר בקלות. וכשהיא נאלצת להתנתק ממה
(ובמיוחד ממי) שהיא נקשרת אליו, זה שובר אותה. אבל
היא מאחה את השברים בקלות. ולמרות זאת, בגלל שהיא
נשברה כמה וכמה פעמים, היא סוחבת על עצמה צלקות שמדי
פעם מאוד מכאיבות לה, אבל לא עד כדי כך שזה מפריע לה
לחיות.
מצבי רוח משתנים. תוך דקה היא יכולה ליפול מהאושר
אל הכאב, וההפך.
צריכה להתנתק מהעולם לפעמים. כי מי מאיתנו לא מכיר
את ההרגשה שהמציאות חונקת?
סיירותניקית. חוג סיירות של הקק"ל שנה שלישית.
אוהבת את הטיולים, את הטבע, את הפעולות, המדריך,
חבריה לקבוצה וחברים מקבוצות אחרות, למרות שלפעמים
הם יכולים להעלות לכל בנאדם נורמלי את הסעיף...
מוזיקאית. שומעת את כל מה שיש בו גיטרה חשמלית.
המועדפים עליה - איירון מיידן, הביטלס, הסקורפיונז,
קולדפליי, פי ג'יי הארווי, איפה הילד, נירוונה,
אוונסנס, סטינג ודייר סטרייטס. אבל היא קשורה במלוא
מובן המילה - לרדיוהד. והיא לא רק צרכנית של מוזיקה
אלא גם יצרנית של מוזיקה. היא לומדת לנגן על גיטרה
בצורה מקצועית ותוך כדי גם כותבת ומלחינה שירים משלה
ועכשיו היא גם התחילה להקליט אותם.
כותבת. מאז שהיא זוכרת את עצמה. אבל לא תמיד
למקורות הנכונים... והיא החליטה לכתוב הכל כאן, בתור
התחלה חדשה שכזאת... וכאן כל מילה נכתבה בדם מדמה
ותמיד מדבר עליה איכשהו. מותר ואפילו רצוי להעביר
ביקורת, אבל לא לקטול.

Live After Death יום רגיל. אין ריגושים מיוחדים. אין גילויי אהבה ואכפתיות מכל אלה שמסביבי. על הגב ילקוט כבד מלא בספרים ומחברות קרות, שאין בהן רגשות, אנשים מדהימים וסיפורים שנותנים לך הרגשה טובה שאין לתאר במילים, יש בו גם תוצאות בינוניות ומטה של מבחנים...

חושך מוסתר אינטרוספקטיבי יותר כואב לחייך מתוך הסבל, מלנסות למשוך, ובשקט.

סוף המסע את חפציי המינוריים זרקתי לתוכו, וכשראיתי שהוא לא מתמלא, זרקתי לתוכו גם את חפציי החשובים ביותר, אלה שבלעדיהם אין לי קיום, זרקתי לתוכו, ואפילו לא שמעתי את קול החבטה שלהם על הקרקע.