|
הגיעה לעולם בשנת 1988, ובהמשך למדה לדבר ולכתוב
(באופן לא-מפתיע).
אהבה מפתחות, היא אוהבת מפתחות, וסביר להניח שתאהב
מפתחות גם בעתיד.
כיום שוקלת להקדיש את מיטב זמנה ומרצה לכתיבה.
היא ידעה בדיוק מה עליה לעשות, ומה אסור לה לעשות. היא בחרה
באופציה השנייה.
|
אדמה עצמי לאבן במים,
לעיוורת בחושך, לצמח מדבר,
אתגמד לדימוי ואדע כי בינתיים
אני זה כל מה שנשאר.
|
וכשיבוא וישאל
שני רק את זאת
|
הביטי בי.
אינני עשויה
רקמות שומן
|
גחלת שירי הראשון
עודה בוהקת באדום.
מגנה בחמלה על בני מחברות
|
כשאגיח מן הבור
אשרטט מילים-מילים
בכתב ידי המרושל
|
היה זה עונג
ממושך, לא קצר
|
לחסדי הרוח וזריחת החמה
יימסר העולם, פועם בדממה,
וכך יובילוך דרכי אדמה
אל מקומות שאהבת מכבר.
|
לטפי את האדמה.
החול בין שתי ידייך
מאיץ אל הקרקע.
"שב לעפר", אכתוב בספרי
|
לו יכולתי
הייתי שורפת הכול
עד יעלה עשן אחר
דרכו אדע:
|
תשוקתי לחירות צימחה ענפים,
ושלחה שורשים בנפשי הקודרת.
לרחף ברוח, לצאת לחופשי,
כאפר הברוש האחוז בשלהבת.
|
לו היה לבן
לו היה שם
לא הייתי יודעת
על קיומו
|
אינך מהססת,
מציירת מילים-מילים
בעוצמה שקטה.
|
עתידי התפור לרגליי מבקש להינתק,
אך קורי חלומות עיקשים אוחזים בנו.
רצוני בו אינו חזק מרצונו להישאר,
ורצוני בחיי קטן אף ממנו.
|
יום אחד אולי תדעי מי את
ומדוע אל המילים את נמשכת
ועד אז המשיכי לכתוב
כתבי כמו היית משוררת
|
מיתריי קשובים:
ענן אבק עובר בגשריי,
מדגדג באפי, מצמצם את עיניי,
מחלחל באוויר, טווה עננים,
|
והרקיע על גבי
לעיתים כבד מנשוא
ולעתים מטיח בפניי את המציאות
|
פרח צהוב ביקשו עיניי
ואני ביקשתי אותו לקטוף
הניחי, ילדה, לקיומו השביר
הפרחים כולם הם בני חלוף
|
חבקני חיבוק אמיתי, כי אהבת,
ולא חיבוק כי כבר אינך אוהב.
|
בבת עינה היה הוא
עשתה אותו סגול
|
השמיים כחולים
מעוררי השראה
|
בתום מסלול
בהגיענו לפסגה
נחפש, כל אחת
את פסגתה הבאה.
|
|
|
ההיפך מצפיחית
בדבש זה חרא
בלבן? |
|
