|
ספר השירה "שתיקת המוות שבנו" יצא בהוצאת גוונים
ב-1997
אמא אומרת שאסור שיראו לנו
לכן, היא רוקמת קישוטים חדשים על בגדנו הישנים
אמא אומרת שאסור שידעו אותנו
לכן, היא רומסת כל כך הרבה מלים.
|
כלי חיטוט עצמוני מגוחך
שמישיר שמיעתו אל כל זר מנוכר.
|
כלי טפשי ששזור לו מעל כל פרצוף
ונמתח לקול רחש איוולת
|
אלו ילדי החדווה נמקים
מסתתרים בשפריר חביון
קברם טרי עטור פרחים
נטלם בשתיקה אל בריון
|
נערות
עטורות פונפון
כפותות חוטיני
אזורות שפנפון
מהולות מרטיני
|
תולה דגלים על אוניות
ותר נתיב רצוץ דמעות
ומתרסק אך רק היום.
|
לפעמים המוות שלי
בא אליי בככה
עושה לי טיקים
נוגן בי טריקים
אחר כך הוא עוזב אותי במנוחה
רק אז אני נרדם
|
אצבעותיה חרשו מנגינה
תלמים על עורפי הסמור
זרועותיה פרטו נעימה
על משעול גופי הקמור
|
משעולה עמוס תבערות מלחשות
נמזגת בארס נחש מזדחלת עד תום
מתרוקנת עד לשד דמויית משאלות
לבער עד אחרית את לבי היתום
|
כי עינייך הלמו בליבי
כסערה משברת איתן
ולעת שוך זעם קרבי
פרחת ברוחי כאילן
|
סקסומניאמונוליט
פתאום כל סיאניט אותי מצית
עץ או פאלי
אופס נפל לי
|
לפעמים המלים שיכולת לומר לי
מהדהדות לי הודות לי
לעתים השירים שיכולת לבשר לי
קולחים בי שוחים בי
|
לרגליים יש נטיה
להתמקם אחת אחרי השניה
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
פוליאנה אמרו
הזכר אוהב את
המוות
אני אומר תנו לו
פריווט
עשר שנים אח"כ
שבק"ס אמרו שהוא
נופל וקם כי
הדרך ארוכה
ומפותלת
אני אומר תנו לו
לשבת
ומה יגידו עוד
עשר שנים את זה
הבמה נותנת
ואני אומר שאז
יהיה לכם ממני
קצת שקט
חצי תימני מביא
אותה בנבואה
מחורזת |
|
