|
מורן, בשם בו נולדה, חיה על הבמה. גם בחיים שלה היא
באשלייה בימתית - או שכולם באשליה מציאותית. בשבילה
החיים הם מתנה כמו רשיון נהיגה חדש או כניסה לבית
סוהר או לבית משוגעים. אוהבת תחיים, אבל לא
תפסיכומטרי. אוהבת מאוד לכתוב, לשיר, לשחק, לשחק,
לשחק, להתפרק. להשתגע, ולישון.
אלוהים הוא עוד איש מוכשר, וזהו.
|
היו הבטחות שהבטחתי לא לקיים... אבל עכשיו,
כאן,
אני פשוט מתגעגעת.
|
ועכשיו, כשאתה חושב שאתה חי...?!
|
היא הגיעה אלי במצב אנוש...עבדתי עליה ימים ולילות...
|
אני רואה אותו נוגע בה...
וזה מחליא אותי.
|
מחכה כבר לסוף,
שיבוא,
אך הוא לא בא.
|
"ולפעמים רואים מין ניצוצות בעיניים..."
|
היינו יחד שנה.
איזו השראה...
|
במנורה שלי 3 נורות. מייצגות את החיים שלי...
|
לפני 3 ימים הייתי בת 17. איזה יופי.
ואתמול, הוא.... ובכן....
|
אני רציתי אותי חזרה, איבדתי אותי ורציתי אותי חזרה...
|
אני לובשת את המעיל שלי, כי הוא קר עכשיו, הנוף שלי.
|
ולי לא היה אכפת מכלום - כאילו היינו על על איזה מיליון
פטריות, כאילו רצנו בגשם...
|
אנחנו אובדים לנו בשקט בעולמות של מספרים ותגים, שמות
ומסגרות...
|
|
|
סופרמן הרבה
יותר טוב
מאלוהים.
אלוהים עוזר רק
למי שעוזר
לעצמו, וסופרמן
עוזר לכולם בלי
אפליות. |
|
