|
אכלתי ענבים במטבח כשהודיעו על הפיגוע בבנימינה. שני הרוגים
ו-6 פצועים, חלקם קשה מאוד.
פתאום אחותי הקטנה נכנסה למטבח ואמרה לא יהיה היום "של מי
השורה הזו" ואני שאלתי למה.
|
. הפסקתי ללחוץ. לאחר שנים רבות של התמודדות עם בטן צומי
במיוחד שיודעת ליצור צורות קקי שאפילו לא חלמתם שקיימות, ידעתי
שכאשר יש עצירות כזו, פשוט צריך להפגין אדישות ולחכות. אז
חיכיתי. בינתיים ספרתי את החצ'קונים שיש לי על הרגליים. היו
בערך שבע על כל רגל וגם כ
|
שלוש מכות ידעו הגרמנים בטרם צאת בני-ישראל מהארץ גרמניה.
והארץ כולה היתה להט ודם ואש ותמרות עשן. ויזעקו בני-ישראל לה'
אלוהינו בבקשם עזרה, בבקשם את חירותם.
|
הרגשתי איך העפעפים שלי נהיים כבדים מרגע לרגע וככה אני בקושי
רואה והארי פוטר מגחך ולוחש לאלבוס דמבלור: תראה תראה את הילדה
הזו- חושבת שהיא תהיה קוסמת
|
אתה יודע מה? גם את אלו שמנסים כל החיים שלהם להתפרסם ומוותרים
על הכל רק בשביל כתבה קטנה בעיתון ובגיל 50 מוצאים עצמם יושבים
בחדר וחצי מסריח בניו-יורק לא נשאל. כי מה הם מבינים? בכל זאת-
הם כן יכלו ללכת לכל אודישן שהציעו להם גם אם זה לסרט סקס עם 3
בחורים
|
שם, יכולנו להגיד את שמה רק בלחש, בזהירות, גם לפני שהם
הגיעו, לפני שהיינו צריכים להסתתר. פחדנו להגיד אותה בקול רם,
פחדנו שתיעלם.
|
ואפילו אני לא בוכה יותר,
כאילו יבש מעיין הדמעות
ולא משנה כמה זה כואב בגרון
ומעיק על הלב.
|
ובמקום שמיועד לחתימתכם פשוט כתבו את שמכם ולידו תאריך (כדי
שוועד הבית לא יוכל לקחת את כל הכסף בבת אחת)
|
ויש רגעים שאני פשוט מתגעגת אליך.
הם באים בפתאומיות בלי אזהרה. זה קורה בעיקר כשאני מלטפת
לאחותי את השיער או כשאני שוכבת על שני מושבים באוטובוס.
|
|
|
אני מקווה לגדול
ולעשות הרבה
פקה-פקה.
אפרוח ורוד
בדרשת הבר מצווה |
|
