|
סתיו שמבדוי.
ילידת 88'.
לא מקורית, וחסרת כל צל של בטחון עצמי.
אנא, התחשבותכם.
הלילה הוא ידע הכל.
עכשיו, לא אכפת לי כבר.
אני לא אראה אותו יותר לעולם.
|
מעולם לפני כן לא קיבלה הילדה מכתב. ועוד כזה שכתוב בעט, על
דף... הילדה קראה, הזדהתה עד דמעות עם הסיפור העצוב במכתב,
והחליטה שעליה למצוא את האיש שכתבו. היא החלה ללכת, חיפשה בכל
מקום, חקרה את כתב היד, ולבסוף הגיעה לבית מבודד.
|
יושבת, שקופה,
חלק מהאויר, מהאדמה.
|
במצעד הגשם היורד,
עומד בחושך ומחכה
|
תנו לי להסביר לכם משהו על הסטיגמות פה; כמה שאתה מדוכא יותר -
ככה אתה מגניב, או לחלופין, כמה שאתה מוזנח יותר - ככה אתה לא
שווה יריקה. תלוי במעגל החברתי שלך.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יש אנשים שלידם
אני פורחת. יש
אנשים שלידם אני
נובלת.
אנשים, אתם כל
כך עושים לי את
זה שזה כבר מעבר
לפריחה שגרתית-
הייתי פשוט
יכולה לרקוד
לידכם הורה כשרק
גרביונים
לגופי.
(נוי- נוי חושבת
שלגלות את במה
זה הדבר הכי טוב
שקרה לה השנה). |
|
