|
הכל מתחיל כל כך מהר ונגמר מהר.
משום מה נראה תמיד שהדברים הטובים מסתיימים יותר מהר
מהרעים.
כולם ממהרים אך איש אינו יודע לאן..
ואני? אני תקועה במקום. מנסה ולא מנסה לזוז קדימה או
אחרוה- עדיין לא החלטתי.
הקצב של העולם מהיר מדי בשבילי..
אבל מחר הוא יום חדש וחייבים להאמין שיגיע רגע והכל
יהייה טוב.. הרי לא יכול להיות לנצח רע נכון?!
אנורקסיה= ביטוי חיצוני לסבל פנימי
"הילדה הכי יפה בגן" זאת מטפורה לתיאורם של אנשים שיש להם הכל
בחיים אך הדבר הכי חשוב חסר להם וזה: אין להם את עצמם.
הסיפור שלי מתחיל בבוקר רגיל, של שבוע רגיל, בבית רגיל, במשפחה
רגילה, מול מראה רגילה...
|
ואני אני אחת מהם... מאלה המהללים את עצמם אך מנסים להדחיק את
הכישלון. את ההרס. אני אחת מכם. מתהלכת ביניכם. ברחוב.
בקולנוע. בחנות. זאת אני. אני יכולה להיות החברה הכי טובה שלך,
אהובת לבך, אחותך הקטנה, הבת שלך... זאת אני. אתה מזהה אותי?
|
פתאום כל אחד יחלוק אושר אמיתי ולא מזויף, כי אושר מזויף זה
הוא הכרח- תירוץ לפחדנות או הססנות, תחת הכותרת של "אין לי זמן
להשיג את מה שאני באמת רוצה" או "אני עסוק מדי" או "זה כרגע לא
בראש סדר העדיפויות שלי כי נכון לעכשיו יש לי דברים חשובים
יותר לטפל בהם".
|
|
|
יש לכם מחסור
בסלוגנים או
משהו?
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני |
|
