[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סתיו מורג

נולדה בצפון ומודה על כך,
חיה על מוסיקה, עליזה בשלשלאות בוערת בנפשה :)

לא פחדנית ולא בוגרת.

פשוט הגיע הזמן.




לרשימת יצירות השירה החדשות
אז רק שתדע,
אני בינתיים הלכתי לישון,
ככה, בזמן שאתה לא חולם עליי.

זכרונות
אתה ראית אותי ערומה, למחצה
צפית בי, בחנת אותי בשקט. ולא אמרת מילה
לא היה לך מה להגיד
כי לא אהבת אותי

מצב
בא לי להשבר
ולעזוב עקרונותיי
וידעתי, החלקים לא יחזרו לשלם
כמו שעקרונותיי לא יחזרו לעצמם

אני מודה, אני משקרת
כל מה שחרא אני מייפה - אני מודה
ומודה שעשיתני כמו שאני

אהבה
אתה מנשק שוב את ידי,
ומסתכל בהתרגשות
ואני המומה
שרירי הפה שלי מתוחים מכדי לדבר.

אינטרוספקטיבי
וברגעי מרחק
וכשנגמר הכוח מהזמן.
לאן הולכים? לאן?

אהבה
לקחת את מילותיי מפי
ואיתם את לבי

זה מה שהכי רציתי,
זה הדבר לו הכי חיכיתי...
וזה מה שהכי כואב.
זה מה שהכי כואב

תחושתי
אל תשכח שהבטחתי לך לעוף, גם בלעדיי.

לרגע, כולנו יחד.
עומדים, שותקים, מרגישים כאב של אחרים.
ופתאום, עם שתי מילים... החיים חוזרים. הולכים, צוחקים.

גן עדן
והיה הגשם, הראשון היום
"יורה", כמו שאתה קורא לזה,
ושוב אני מאושרת,
מסתובבת ברחוב מסוממת,
מסניפה אבל צוחקת...

אז עשינו קצת שטויות,
אני הייתי קצת שיכורה
וזה סופה, הרשמי,
של אהבה, גדולה... שנגמרה.

תחושתי
זה זמן ארוך של גאות
זמן של החזקת ידיים
לשבת ולשקוע בדרכי החיים
אסור לעצום עיניים

קשה לשכוח אהבה שלא מוצתה
החשק שעוד נותר באצבעות
הדגדוג שמורגש עוד בלשון

געגוע
ביום כזה, כשהעולם תוקף אותי
וידיי כבולות

הרהור
ויש בזה משהו מוזר
לא מוקדם לא מאוחר
בפגישה שלנו

אם תלך, מי ימלא
את החור שיפער
מי יחליף אותך, מי כמוך ידבר
זכרון שמתפורר

ואני עדיין מחכה.
כמו לריח שאחרי הגשם הראשון,
ואין לדעת אם תבוא או לא,
ואיזה ריח יהיה לך

אני אשב כל לילה, אתפלל
עד שאצליח ואצמיח כנפיים

העיניים שלי ריקות,
השפתיים שלי יבשות,
צמאות.

אהבה
כל כך רציתי לנשק אותך.

לשחות בעיניך, כשאתה משאיר אותי צפה.
מחזיק בי.

ייסורים
היום בכיתי עד צאת נשמתי
ועד צאת כל רגש
היום סגרתי את עצמי בפני האדם
היום נמהלתי בסם

געגוע
כולם אומרים לי שאתה רחוק. זה בולשיט. כי אתה כאן.
אתה כאן, על המסך. אתה כאן בצלילים. אתה כאן, בשירים שלבי מנגן
במחשבות עליך.
אתה כאן בפחדים.

אם רק הייתי יכולה לבכות

מצב
הפחד הוא משתק ידוע
כמו קור בלתי נסבל
שתופס אותך עד שאינך יכול לזוז עוד.

מצב
ידיך מונחות בשקט על גופך
ואני מסתכלת עליהן בכמיהה
וזה תמיד קצת עצוב לי
תמיד זה קצת חסר לי
להרגיש את ידיך משתלבות בשלי

געגוע
הבית שלנו קורס.
ואיך אדע על מי לכעוס?
ואיך אדע על מה לחלום?
אם אתה לא מכיר את עצמך.
כשאתה לא יודע מי אתה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מאז שהם עלו לאוטובוס הרגשתי מוזר.
הרגשתי שאני חייבת לרדת משם. הרגשתי שמשהו עומד לקרות.
אני בדרך כלל לא ילדה שמפחדת מכל הפיגועים האלה. אני מאמינה
בגורל.
אם אני צריכה להיפצע באותו יום, אני אפצע.. אם אצטרך למות,
אמות.
והמוות לא תלוי באף אחד.

אני יודעת שהיה לך הכי כייף איתי בעולם. אני יודעת שחשבת לעצמך
שאתה יכול להתחתן איתי באותו רגע ולהביא איתי ילדים. או לפחות
להגיד לי "אני אוהב אותך".

פניה
משפחה: שני הורים, שלושה ילדים, אחד קטן, חצר מלונה. עם כלב או
בלי- ידוע שהעיקר זה שלט "זהירות כלב בחצר".

כשאתה הולך, זה לא כמו שכל בן אדם אחר הולך. זה אתה - זה אתה
שהולך.
זה אתה.




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
אל תחכו לי- אני
מאחר קצת...



משיח


תרומה לבמה





יוצר מס' 47070. בבמה מאז 29/1/05 22:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסתיו מורג
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה