|
להלהלהלה. לה.
"ככה? זה מה שאת חושבת על האוכל שלי?!" פרחה קטעה את שירין
בהדגשים מרוקאים ברורים וסיננה קללות מהצד. פרחה קשרה את
המטפחת הלבנה לשבת, מלמלה משהו והסתכלה לתקרה. "הבעל שלי, יימח
שמו..."
|
|
|
כמה פעמים ספרת
עד עשר ושום-דבר
לא קרה?
אחד, שניים,
שלושה, ארבעה,
חמישה.
מה קרה?
ספרתי אריות ולא
כבשים.
אחד עייף
ומטופש. |
|
