|
להלהלהלה. לה.
"ככה? זה מה שאת חושבת על האוכל שלי?!" פרחה קטעה את שירין
בהדגשים מרוקאים ברורים וסיננה קללות מהצד. פרחה קשרה את
המטפחת הלבנה לשבת, מלמלה משהו והסתכלה לתקרה. "הבעל שלי, יימח
שמו..."
|
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
