|
להלהלהלה. לה.
"ככה? זה מה שאת חושבת על האוכל שלי?!" פרחה קטעה את שירין
בהדגשים מרוקאים ברורים וסיננה קללות מהצד. פרחה קשרה את
המטפחת הלבנה לשבת, מלמלה משהו והסתכלה לתקרה. "הבעל שלי, יימח
שמו..."
|
|
|
כשאני אומרת הוא
מה-זה-שוויצר
אני פשוט רוצה
אותו כאן
ועכשיו
מיכלי מסבירה
לאלטמן את
עובדות החיים
חלק ג' |
|
