היא הייתה הקטנה, בכל. הקטנה במשפחה, הקטנה בכיתה,
עד שנה שעברה..
אולי בחיצוניות היא לא השתנתה אבל בפנים, משהו קרה,
היא גדלה.
הפסיכולוגים אמרו שזה הוא גיל ההתבגרות, אבא ואימא
התייחסו לזה כשלב שחולף, החברים פשוט לא שמו לב, אבל
היא ידעה. מכאן והלאה, היא שונה.

שעמום יש לה כל כך המון לעשות אבל אין לה כוח, ללא ספק היא צריכה מנוע...

התחלה?! ביהדות או בקבלה, מה שתחליטו, לא משנה, אומרים שלא סתם נותנים לתינוקות שמות שהם נולדים.