|
כשדנה היתה קטנה היא שנאה להתקלח, אבל אהבה שאבא שלה היה צועק:
"דנה'לה, הבוילר!", תופס אותה חזק ומניף אותה אל עבר הכפתור
האדום. אז היתה לוחצת על הכפתור ואח"כ אפילו הסכימה להתקלח,
כש"הכפתור כבר ממש אדום מרוב כעס".
|
באותו יום חגגתי את יום הולדתי ה-24. היה זה יום ראשון. בדיוק
חזרתי מסוף-שבוע בבית הורי. גם אחי היו שם. היה כיף, היה
מצחיק. הספקתי לבקר באוניברסיטה. חבריי לספסל הלימודים הפתיעו
אותי במתנה ושיר. בערב חזרתי הביתה. גם השותפות שלי לא שכחו
שזה יום הולדתי והכינו
|
הם שמו עלייך אבן כבדה
כאילו
לא כבד מספיק
משא חייך.
|
אני אאמין לך
גם אם תביא לי
קופסה אדומה ומרובעת
ותגיד לי:
"זה הירח.
|
ואני ישנתי ללילה ו
שנאתי לקום לבדי
כי בחלום הופיע אבל
הוא לא היה לידי
|
איך ידעת ללכת בדיוק עם סתיו?
כשרוחות קרות כבר מנשבות בעוז
כמו הרוח שעברה עליי והקפיאה.
|
|
|
זהבה בן - דעי
לך שבגללך מאיר
אריאל עושה
עכשיו צוקהרות
כפולות בקברו.
בוליביה. |
|
