|
"ולפעמים חומת האופימיות נשברת
ומה שנשאר, זה עצב אחד גדול.
מילים שרצות על הדף וברקע שתיקה ארוכה
מנסות לברוח כמה שיותר מהר
לפני שהחומה תחזור,
מילים שמנסות להסביר את הדברים
ש א נ י ל א מ ב י נ ה . . "
נולדה בשנת 89 ומנסה למצות את החיים עד הסוף
כבר במשך שנים היא כותבת למגירה על חייה החולפים עם
השנים. לומדת, בוכה, שורטת, שוברת, מתגברת, מחייכת,
צוחקת והכי חשוב - אוהבת.
וכל מה שרשום פה?
אלו הם החלקים, המרכיבים את חיי.
יובלי. 23/9/07
http://stage.co.il/Authors/35416
מתגעגעת אליך.
"אבל אם אתה תקח אותי למקום אפל ותאנוס אותי שם?"
אמרתי לו בחיוך
והוא הסתכל עליי בחיוך מתוק ואמר לי "אני לא חושב שזאת תהיה
בעיה".
|
הלילה הזה היה אחד הלילות הלבנים שלי שלא יכלתי או רציתי לעצום
עין לשנייה, מרוב שפחדתי שהוא לא יהיה שם כשאני אקום.
|
תארזי את כל מה ששייך לך
לתוך שק גדול ותברחי.
|
להתלבש בשקט ולחפש את התחתונים שלי חצי שעה.
"אתה צריך ללבוש משהו שיותר קל להוריד", אמרתי לו בצחוק.
"זה מגביר ת'ציפייה", הוא אמר בחיוך.
ואני חייכתי חזרה.
|
היא הייתה ילדה מהסוג של הילדות שלא מחייכות הרבה. הילדות האלה
ששומעות שירים עצובים ואוהבות להיות עצובות. היא אף פעם לא
שיתפה מישהו עם הפחדים שלה, היא אף פעם לא רצתה להוציא את כל
מה שהיה לה בראש. תמיד הייתה בעולם שלה, מעופפת.
|
זה היה כאילו האהבה הזאת לקחה איתה את כל מה שהכרתי קודם.
|
"נזכרת בידיד שלך שוב?"
המפקדת שאלה אותי אח"כ בשקט בצד
הנהנתי בראשי, בעודי לא מסוגלת להוציא הגה מן הפה.
נחנקתי. הרגשתי גל ענק של דמעות שוטף את לחיי בניגוד לרצוני
|
פנטזיות ומיליוני חלומות שמקיפים אותה
וחיוך אחד גדול שהופך לדמעות כבדות
שנוחתות בשקט.
|
היא פתחה את דלת המרפסת בלילה קר
ונשמה את רוח הלילה שאהבה כל כך
|
הוא קם, ואני קמתי אחריו כמו מהופנטת, הוא החזיק לי את היד
והוביל אותי לאוהל שלו. ישבנו בחוץ ודיברנו, התנשקנו, התחבקנו,
חייכנו ובהינו כמו טיפשים בכוכבים.
|
אחרי כל פעם ישבנו מחובקים בתוך הילה של אהבה, נגיעות קטנות
וטובות, רק לחבק אותו ולהבין שזה מה שחיפשת כל החיים שלך
רגש, רגש עצום וטהור, רגש של אהבה.
|
תמיד רואה את החצי הריק של הכוס
רואה את הצד השלילי, בשבילך החיובי לא קיים
|
הוא ניסה להיכנס אליי והיה די קשה, אחרי הכל פעם ראשונה שלי
הרגשתי את היד שלו רועדת ואת הנשימות שלו נהיות כבדות.
לבסוף הוא נכנס כולו והוא שאל אותי אם אני בסדר ואני עניתי לו
בשקט שכן, מתגברת על הכאב ורק מחבקת ושורטת בו זמנית את הגב
שלו.
|
להרגיש את האהבה שיוצאת ממנו
כשהוא מלביש אותך חזרה.
|
come e` possible che sei gia` qua, vicino a me
ma ancora io piango
quando sento la tua mano passa nella mia scena
come e` possible che sei gia` qua, vicino a me
|
יומיים אחרי שהתאבדתי חזרתי לבקר אותכם,
לא חשבתי שתבכו לא ידעתי שאכפת לכם
הסתכלתי עליכם כשאני עוד בשמיים מרחפת,
מסתכלת על הכנפיים שלי ושוב צועקת
|
הכוכבים שוב זוהרים
העיניים כואבות
מלבכות
ושוב מגיעה התחושה
של הלבד.
|
מהפחד לאבד
את מכל החמצן
שתלוי לי על הלב
|
הגבר הראשון שלי
שהעיר את החיה המתה
שהייתה זקוקה לאהבה
ושתתה לרוויה.
|
ולבכות על אובדנם
להתאבל
על מי שאני עכשיו
בלעדיהם.
|
הלוואי שיחזור לי אותו כוח
לא להפוך את המים שוב לאדומים
|
ישבתי לבד על החוף
ובכיתי לבד
הרגשתי שפתאום מגיע הסוף
והוא מסתכל מהצד.
|
החיוך שלה
שהאיר את כולם
היה שווה, זהב.
|
כשאתה צועק
הכל אצלי נהיה אפור
מתמוסס החיוך יחד עם האופוריה.
|
הוא יחייך
ויסתכל לי עמוק אל תוך העיניים
הוא יוריד לי את הכובע
שהביא אתו כל כך הרבה אפלה.
|
מבלי להתאמץ לשמוע את קול הטיפות
מתנפצות בשקט על הרצפה.
|
רק לחבק אותו בשקט
עירומה
ולבכות
כדי שידע.
|
היא מתעוררת בבהלה
ושמעה קול קורא בחדר השני
אמא שלה אמרה לאחותה...
|
עמדנו מחובקים מול המראה הגדולה
עירומים, חופשיים.
|
תן לי לצרוח עד שייעלם לי הקול
ולהרגיש את הכאב
נגמר.
|
להסתכל עליו ולא למצוא אפילו לא פגם אחד
לראות אותו מהבועה משלך
ולחשוב שהוא התגלמות השלמות..
|
פשוט לשמוח כל כך,
אושר מטורף שעוטף אותך כל פעם מחדש
ומפריח בך פרפרים של תשוקה.
|
ולראות את כל העולם קם לתחיה
עלים מלבלבים
פרחים פורחים
להרגיש את הנפש עפה למרחקים
עם רגש חי שגורם לכל שריר בגוף לזוז.
|
נהנינו כל כך באותו היום ושנינו שמחנו כל כך שמצאנו אחד את
השני על הבוקר. החיינו אחד בשני משהו שמת ולימדנו אחד את השני
כל כך הרבה.
|
ואז אחליט בתוך עצמי
שעדיף שאסיים את זה
ושוב אחייג את מספרך בטלפון
ופתאום אשנה את עורי
ובקול תמים אשאל מה שלומך.
|
געגועים ישנים שתוקפים אותך
אהבה ישנה, מתוקה ומרה
|
להשכיח ממני את הצרות הרבות
שעוטפות אותי כמו מתנה
ולזמן קצר
לחשוב שהעולם
מושלם.
|
פעם הוא היה תופס לך את היד, מנסה ללכת בעקבותיך.
אבל לא עקבותיך הן אלה שנעלמו.
|
אתה משלים בי כל חיסרון שבי
ואני יודעת
אני פשוט יודעת, שלעולם לא אוהב מישהו כמו שאני אוהבת אותך.
|
והחיוך,
החיוך המבוייש הזה שלו
שגורם לי לרצות לתפוס את המבט שלו
שיסתכל לי עמוק אל תוך העינים
ויראה את עצמו בתוכן.
|
המסע שלי באיטליה עכשיו מתחיל יובלי, ואני נשבעת לך שאני עוד
אבין.
|
אני שונאת אותך!
15 אלף מכתבים, 100 ליטר דמעות, 81 פצעים, 53 צרחות ולב אחד
שבור.
|
החיוכים הדפוקים האלה
הקפיצות הפתאומיות
האנרגיה המטורפת שאופפת אותך בכל מקום
והאושר -
האושר הזה ששוטף אותך בכל שניה שאת חושבת עליו.
|
האם גם אתה עוד חושב עליי?
ומתגעגע?
|
המגע שלו שכל כך חסר לך אחרי שהוא הולך. המגע של שפתיו עוד
נשאר בפיך. ובכל מחשבה הפרפרים בבטן מצטרפים לחגיגה.
|
הלכת אליו בצעדים קצרים, לובשת חיוך מרוח על פנייך, מושיטה את
ידייך ומחבקת אותו. בין כל ההמולה מסביב, לשנייה נעצר העולם,
יכולתי באותה השניה לבכות, לצרוח, לצחוק, ליפול, לרקוד.
|
כמו שסכר נפתח
והמים דוהרים אל עבר הסלעים
כך לפתע הרגשתי את כל רגשותיי גועשים ורצים
|
הרכנתי את הראש, הכבדות נפלה עליי.
|
אומרים שהזמן יעשה את שלו, אבל הזמן עבר ואני עדין באותו מצב,
לפעמים נופלת אפילו עמוק יותר אל תוך האפלה שהשארת בי.
|
הנשק מתחת לראשי כעת. מונח מתחת למזרון. הגיע הזמן ללכת לישון.
והמחשבה היחידה שמרקדת במוחי היא העובדה שיש לי מחסנית מלאה
באפוד פה לידי, ושיש לי נשק ממש מתחת לראשי
|
בהלוויה שלך לא יכולתי להתקרב הרבה. כשראיתי שהביאו את הארון
שלך, אוטומטית לקחתי צעד אחד אחורה, והלב שלי התחיל לפעום
בצורה כל כך חזקה, שכבר הייתי בטוחה שעוד שניה הוא יוצא לי
מהגוף בטיסה. כמה אנשים באו יובלי. המון. המון אנשים באו
להלוויה שלך.
|
כמו כוס שאתה שותה ממנה משקה
אבל אתה יודע שעוד מעט היא תסיים בפח
תסיים בפח.
|
חוסר רגש מוחלט. אטומה. ריקה.
מאבדת את עצמך איפשהו באטמוספירה.
את חושבת אולי להפסיק לקחת אותם רק כדי להתפרק בפעם האחרונה
ולבכות. אבל את לא מרשה לעצמך. את מעדיפה להמשיך להיות כמו
זומבי מאשר להרגיש את הדקירה הזאת בלב, את הרצון הזה למות.
|
מצאתי את עצמי יושבת באמבטיה,
למרות שאני מזכירה לעצמי שוב שוב
שאני לא כ"כ נהנית בה.
אבל שמתי מים קרים,
כן, היה חם היום,
והמים הרגיעו את הסערה שהתחוללה בי.
|
איך ברגע אחד של פרידה כל הזיכרונות מציפים אותי כמו מים,
ממלאים את כל כולי כמו הצפת רגשות חמורה
|
אני לא יודעת,
אני מדמיינת אותך מולי עומד
עם החיוך המתוק שלך
והעיניים, העיניים המטביעות שלך שידעו כל כך לכבוש אותי
|
הבנאדם שלא היה סגור על עצמו מה הוא רוצה
נתן לי בצורה עקיפה
תואר של "חברה"
חייכתי לעצמי בצד השני של הטלפון
|
אני לא מצליחה,
בפעם הראשונה בכל החיים שלי
אינני רואה את האופק.
|
תפסיקי לחפש את הפרחים בין כל הדברים שנובלים סביבך
את כמו החורף, מביאה אפלה לקור לעצמך, אל תחפשי את האור, הוא
לא קיים בשבילך יותר.
|
להיות כל כל תלותית באנשים
לרצות להיות נאהבת
שהאיש שלי יקבל אותי באהבה
כמו שאני.
|
ולפעמים, לפעמים אני כזאתי חזקה
כשאני לא מרשה לעצמי לבכות על שטויות, ואני מזכירה לעצמי שאני
בוגרת, והגיע הזמן להמשיך הלאה.
|
פוחדת להירדם לידו. לא לוותר על אף שניה שאני יכולה להביט בו.
לנשום אותו. שהלילה יארך עד כמה שאפשר. רק עוד דקה. רק עוד
שניה. לפני שניפרד שוב בבוקר.
|
בכל יציאה מהקיבוץ אני מסתכלת שמאלה ורואה את בית הקברות.
כאילו לוחש אליי לבוא. לוחש אליי לבוא.
אני עדין מרגישה שאתה פה באיזור. כאילו לא התרחקת יותר מדי.
|
האהבה הכי גדולה של החיים שלך. האויר שלך. החמצן שלך.
הבנאדם שגרם לך לדמם מאהבה סוף סוף אמיתית.
|
את פוקחת את העיניים ומתחילה לנגב את הדמעות
אבל בתוכך את יודעת שאפילו כל הממחטות שבעולם
לא יוכלו לנגב את הצער הזה.
|
בלי אנשים מוזרים ברחובות
בלי רגשות שנתקעים
קצת חנוק לי פה
|
תפסיק לקרוע אותי
אתה משאיר בי סימנים.
|
כולם לובשים את אהבה לכבוד האביב
ורק את נשארת בשמיכה העבה של החורף
|
את מתפללת לכוכבים שיחזור כבר,
שיתחרט פתאום, ויחזור יותר מהר מהטיול הזה שלו
שהגעגוע החזק הזה ישפיע גם עליו והוא יקרוס מהמחשבות עליי.
|
וכששכבתי לידו במיטה מחובקת בין זרועותיו
פתאום הבנתי שזה הדבר שחיפשתי כל כך הרבה זמן
שקט. מין שקט טהור מהול ברעש רציני.
|
ופתאום נדמה שכל הבועה שהוא ניפח לך
מתפוצצת לך מול הפנים
רסיסים קטנים של מציאות
מתנגשים לך חזק בגוף
|
בקיצור, כל כך עיצבן אותי כשהוא התחיל לדבר על זה.
רק בגלל שהוא לא אוהב את אחת החברות שלי, הוא מנסה לגרום לי
רע.
"אני מעריכה אותה בצורה מדהימה" אמרתי לו "בזכותה אני חיה רגע,
ובזכותה אני נושמת".
בלעדיה, הוספתי, "הייתי כבר בקבר".
|
אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
|
|
יאללה, משחקים
'שבע בום?'.
אדולף |
|
