|
סתו עמרם ,נולדה לזוג הורים בערב הראשון של הסתיו כן
כן קראו לה סתו כי היא נולדה בסתיו, זה היה ערב קריר
של סוף אוקטובר 1991.
ככל שגדלה גילתה דברים שהיא אוהבת לעשות ויש שיגידו
שהיא אפילו טובה בהם, לפחות ממוצעת . אז היא עשתה ,
ציירה, כתבה, צילמה, בישלה..
מצאה את עצמה, אחרי הכל אותה קשה לפספס אל דאגה היא
עוד תלך לאיבוד. אז תגיבו, היא תשמח. שזה כבר מעשה
צדקה להיום לא?
מידי פעם הוא היה רואה מודעות על אחד הקליינטים שלו, במדור
'נעדרים' מחייך לעצמו וחושב שהם כבר מזמן לא הלכו לאיבוד.
אחרי שנמאס לו מזה שלכל הקליינטים שלו יש שיניים שבורות וחיוך
מפגר תקוע על הפנים כשהם מתים הוא התחיל לצאת למועדונים,
|
איש אפור בעיר שחורה-כסופה, הוא קם בבוקר, שמש הפלורסנט
הפציעה, מתעורר לתוך בית הקרטון שלו.
|
שוכבת במיטה מדמיינת שבשמיכה שעוטפת אותי, עוד נשאר בה ריח אז
אני אוספת אותה אלי אני שואפת אותה ישר לריאות, מסניפה אותה
כמו סם, אבל בעדינות אני לא רוצה לגמור לה את הריח, לפעמים אני
עושה לעצמי את המבחן הזה ,לראות אם אני עוד זוכרת את הריח,
הריח שלו...
|
למלאכית הקטנה שלך התלכלכה השמלה
היא כבר קיבלה את המוטל עליה
למלאכית הקטנה שלך התכופפו הכתפיים
נפולות קדימה עכשיו כמו פניה
|
עוד צעד אחד והתהום תאכל אותה
נגמר המלח
פוף נופלים פוף קמים
פוף אף אחד לא רואים
כולם נ-על-מ-ים
|
אני סוג של סמרטוט
מהאלה של הרצפה
שנגעלים לגעת בהם.
זאת ההרגשה.
|
"אוף אני מתגעגעת".
"אבל אני פה עכשיו", הוא אומר ושולח את החיוך המוכר שלו שאני
כל כך אוהבת ושכל כך רציתי לראות.
"כן אתה פה אבל אתה אף פעם לא פה באמת, לפחות לא בזמן האחרון".
|
מרינה מריונטה שמה שתי ידים על הפנים ,יושבת לא בוכה, יושבת כי
החוטיים עוד רפויים.
|
השאלה הזו תקועה באוויר
והוא לא מסוגל, הוא לא מסוגל לעמוד פה בעניים פקוחות, לעמוד
ולשקר
המצפון שלו לא נותן לו
לעמוד פה להסתכל לי בעניים ולשקר
אבל השאלה הזו היתה חייבת להישאל
פלאש.
|
|
|