|
סתיו מבקשת דבר אחד מהחיים, ונכשלת בלהשיגו.
היא מאמינה שהוא משתקף במה שהיא כותבת, לא כי היא
מוכשרת, ולא כי היא אמיתית. כי היא פשוטה.
סתיו שואבת את כל השראתה ממקום שהיא לא מוצאת,
מאנשים שהיא לא מכירה וממציאות שהיא לא חיה בה.
היא כותבת כאן, אבל קשה לה עם העובדה שהיא חושפת
יצירות בוסר בפני יוצרים רמי מעלה. לא כי היא נחותה,
לא כי היא חסרת בטחון. כי היא קטנה. והעולם גדול.
I've seen them
I recognize their broken eyes
Every time haunting me
Again
|
I tried
To let it go
Once again I fail
|
Have I left
for too long
Have I hurt you
All these years
We have spent them
side by side
Could I
have wrecked it all
|
ועל מה, אהובי, אתה עוד איתי?
ואפשרי שמבקש ליבך להיפגע?
על מי אתה אומר שאהבתך כאינסוף?
עליי, שהנבתי ממך רק את מלח הדמעה?
|
התחיל להימאס לי ואז שברת את הכל מול העיניים שלי. ישבתי שם
שעות אחרי, כשכבר שתקת. דמיינתי איך אני מנפצת את החלון של חדר
האמבטיה. דמיינתי מה אני אעשה עם הרסיסים.
|
היום בבוקר יכולתי להמשיך לקלל אותך עד שהאות ז' כבר תישרק לי
מבעד לשיניים.
יכולתי לסיים לשרטט אותך עם שפם קפיטליסטי מפחיד, לתלות על
הלוח ולקלוע ישר לנחיריים שלך עד שלא ישאר במה לפגוע.
|
אני פוחדת שניפול.
אני פוחדת שנקרוס.
אני פוחדת שנתמוטט.
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
השאלה הבאה
לדיון
מי יבנה יבנה
בית בתל אביב?
זה ששואל |
|
